hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את־העמלק וישב דוד בצקלג ימים שנים׃ |
2. |
ויהי ביום השלישי והנה איש בא מן־המחנה מעם שאול ובגדיו קרעים ואדמה על־ראשו ויהי בבאו אל־דוד ויפל ארצה וישתחו׃ |
3. |
ויאמר לו דוד אי מזה תבוא ויאמר אליו ממחנה ישראל נמלטתי׃ |
4. |
ויאמר אליו דוד מה־היה הדבר הגד־נא לי ויאמר אשר־נס העם מן־ המלחמה וגם־הרבה נפל מן־העם וימתו וגם שאול ויהונתן בנו מתו׃ |
5. |
ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו איך ידעת כי־מת שאול ויהונתן בנו׃ |
6. |
ויאמר הנער המגיד לו נקרא נקריתי בהר הגלבע והנה שאול נשען על־ חניתו והנה הרכב ובעלי הפרשים הדבקהו׃ |
7. |
ויפן אחריו ויראני ויקרא אלי ואמר הנני׃ |
8. |
ויאמר לי מי־אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי׃ |
9. |
ויאמר אלי עמד־נא עלי ומתתני כי אחזני השבץ כי־כל־עוד נפשי בי׃ |
10. |
ואעמד עליו ואמתתהו כי ידעתי כי לא יחיה אחרי נפלו ואקח הנזר אשר על־ראשו ואצעדה אשר על־זרעו ואביאם אל־אדני הנה׃ |
11. |
ויחזק דוד בבגדו ויקרעם וגם כל־האנשים אשר אתו׃ |
12. |
ויספדו ויבכו ויצמו עד־הערב על־שאול ועל־יהונתן בנו ועל־עם יהוה ועל־בית ישראל כי נפלו בחרב׃ |
13. |
ויאמר דוד אל־הנער המגיד לו אי מזה אתה ויאמר בן־איש גר עמלקי אנכי׃ |
14. |
ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את־משיח יהוה׃ |
15. |
ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גש פגע־בו ויכהו וימת׃ |
16. |
ויאמר אליו דוד דמיך על־ראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את־ משיח יהוה׃ |
17. |
ויקנן דוד את־הקינה הזאת על־שאול ועל־יהונתן בנו׃ |
18. |
ויאמר ללמד בני־יהודה קשת הנה כתובה על־ספר הישר׃ |
19. |
הצבי ישראל על־במותיך חלל איך נפלו גבורים׃ |
20. |
אל־תגידו בגת אל־תבשרו בחוצת אשקלון פן־תשמחנה בנות פלשתים פן־ תעלזנה בנות הערלים׃ |
21. |
הרי בגלבע אל־טל ואל־מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן׃ |
22. |
מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם׃ |
23. |
שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו׃ |
24. |
בנות ישראל אל־שאול בכינה המלבשכם שני עם־עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן׃ |
25. |
איך נפלו גברים בתוך המלחמה יהונתן על־במותיך חלל׃ |
26. |
צר־לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים׃ |
27. |
איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה׃ |