hebrew | |
---|---|
1. |
ואתה בן־אדם קח־לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את־ ירושלם׃ |
2. |
ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים־עליה כרים סביב׃ |
3. |
ואתה קח־לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את־פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה אות היא לבית ישראל׃ |
4. |
ואתה שכב על־צדך השמאלי ושמת את־עון בית־ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את־עונם׃ |
5. |
ואני נתתי לך את־שני עונם למספר ימים שלש־מאות ותשעים יום ונשאת עון בית־ישראל׃ |
6. |
וכלית את־אלה ושכבת על־צדך הימוני שנית ונשאת את־עון בית־יהודה ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך׃ |
7. |
ואל־מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה׃ |
8. |
והנה נתתי עליך עבותים ולא־תהפך מצדך אל־צדך עד־כלותך ימי מצורך׃ |
9. |
ואתה קח־לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צדך שלש־ מאות ותשעים יום תאכלנו׃ |
10. |
ומאכלך אשר תאכלנו במשקול עשרים שקל ליום מעת עד־עת תאכלנו׃ |
11. |
ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד־עת תשתה׃ |
12. |
ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם׃ |
13. |
ויאמר יהוה ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃ |
14. |
ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא־אכלתי מנעורי ועד־עתה ולא־בא בפי בשר פגול׃ |
15. |
ויאמר אלי ראה נתתי לך את־צפועי הבקר תחת גללי האדם ועשית את־ לחמך עליהם׃ |
16. |
ויאמר אלי בן־אדם הנני שבר מטה־לחם בירושלם ואכלו־לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו׃ |
17. |
למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃ |