hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
2. |
בן־אדם שים פניך אל־הרי ישראל והנבא אליהם׃ |
3. |
ואמרת הרי ישראל שמעו דבר־אדני יהוה כה־אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם׃ |
4. |
ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם׃ |
5. |
ונתתי את־פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את־עצמותיכם סביבות מזבחותיכם׃ |
6. |
בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם׃ |
7. |
ונפל חלל בתוככם וידעתם כי־אני יהוה׃ |
8. |
והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות׃ |
9. |
וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו־שם אשר נשברתי את־לבם הזונה אשר־סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל־הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם׃ |
10. |
וידעו כי־אני יהוה לא אל־חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת׃ |
11. |
כה־אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר־אח אל כל־תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו׃ |
12. |
הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם׃ |
13. |
וידעתם כי־אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל־גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל־עץ רענן ותחת כל־ אלה עבתה מקום אשר נתנו־שם ריח ניחח לכל גלוליהם׃ |
14. |
ונטיתי את־ידי עליהם ונתתי את־הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי־אני יהוה׃ |