hebrew | |
---|---|
1. |
כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ׃ |
2. |
ובל־יאמרו ללבבם כל־רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו׃ |
3. |
ברעתם ישמחו־מלך ובכחשיהם שרים׃ |
4. |
כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד־חמצתו׃ |
5. |
יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את־לצצים׃ |
6. |
כי־קרבו כתנור לבם בארבם כל־הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה׃ |
7. |
כלם יחמו כתנור ואכלו את־שפטיהם כל־מלכיהם נפלו אין־קרא בהם אלי׃ |
8. |
אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה׃ |
9. |
אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם־שיבה זרקה בו והוא לא ידע׃ |
10. |
וענה גאון־ישראל בפניו ולא־שבו אל־יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל־ זאת׃ |
11. |
ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו׃ |
12. |
כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם׃ |
13. |
אוי להם כי־נדדו ממני שד להם כי־פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים׃ |
14. |
ולא־זעקו אלי בלבם כי יילילו על־משכבותם על־דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי׃ |
15. |
ואני יסרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו־רע׃ |
16. |
ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים׃ |