hebrew | |
---|---|
1. |
ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃ |
2. |
אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃ |
3. |
אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה ולא נתכנו עללות׃ |
4. |
קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃ |
5. |
שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃ |
6. |
יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃ |
7. |
יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃ |
8. |
מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃ |
9. |
רגלי חסידו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃ |
10. |
יהוה יחתו מריבו עלו בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃ |
11. |
וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃ |
12. |
ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃ |
13. |
ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃ |
14. |
והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃ |
15. |
גם בטרם יקטרון את־החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃ |
16. |
ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר לו כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃ |
17. |
ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃ |
18. |
ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃ |
19. |
ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃ |
20. |
וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃ |
21. |
כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃ |
22. |
ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃ |
23. |
ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃ |
24. |
אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃ |
25. |
אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃ |
26. |
והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃ |
27. |
ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־ בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃ |
28. |
ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃ |
29. |
למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃ |
30. |
לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃ |
31. |
הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃ |
32. |
והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־ הימים׃ |
33. |
ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־ מרבית ביתך ימותו אנשים׃ |
34. |
וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃ |
35. |
והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃ |
36. |
והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃ |