| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויגד ליואב הנה המלך בכה ויתאבל על־אבשלם׃ |
| 2. |
ותהי התשעה ביום ההוא לאבל לכל־העם כי־שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על־בנו׃ |
| 3. |
ויתגנב העם ביום ההוא לבוא העיר כאשר יתגנב העם הנכלמים בנוסם במלחמה׃ |
| 4. |
והמלך לאט את־פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני׃ |
| 5. |
ויבא יואב אל־המלך הבית ויאמר הבשת היום את־פני כל־עבדיך הממלטים את־נפשך היום ואת נפש בניך ובנתיך ונפש נשיך ונפש פלגשיך׃ |
| 6. |
לאהבה את־שנאיך ולשנא את־אהביך כי הגדת היום כי אין לך שרים ועבדים כי ידעתי היום כי לא אבשלום חי וכלנו היום מתים כי־אז ישר בעיניך׃ |
| 7. |
ועתה קום צא ודבר על־לב עבדיך כי ביהוה נשבעתי כי־אינך יוצא אם־ ילין איש אתך הלילה ורעה לך זאת מכל־הרעה אשר־באה עליך מנעריך עד־ עתה׃ |
| 8. |
ויקם המלך וישב בשער ולכל־העם הגידו לאמר הנה המלך יושב בשער ויבא כל־העם לפני המלך וישראל נס איש לאהליו׃ |
| 9. |
ויהי כל־העם נדון בכל־שבטי ישראל לאמר המלך הצילנו מכף איבינו והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן־הארץ מעל אבשלום׃ |
| 10. |
ואבשלום אשר משחנו עלינו מת במלחמה ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך׃ |
| 11. |
והמלך דוד שלח אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים לאמר דברו אל־זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרנים להשיב את־המלך אל־ביתו ודבר כל־ישראל בא אל־המלך אל־ביתו׃ |
| 12. |
אחי אתם עצמי ובשרי אתם ולמה תהיו אחרנים להשיב את־המלך׃ |
| 13. |
ולעמשא תמרו הלוא עצמי ובשרי אתה כה יעשה־לי אלהים וכה יוסיף אם־לא שר־צבא תהיה לפני כל־הימים תחת יואב׃ |
| 14. |
ויט את־לבב כל־איש־יהודה כאיש אחד וישלחו אל־המלך שוב אתה וכל־ עבדיך׃ |
| 15. |
וישב המלך ויבא עד־הירדן ויהודה בא הגלגלה ללכת לקראת המלך להעביר את־המלך את־הירדן׃ |
| 16. |
וימהר שמעי בן־גרא בן־הימיני אשר מבחורים וירד עם־איש יהודה לקראת המלך דוד׃ |
| 17. |
ואלף איש עמו מבנימן וציבא נער בית שאול וחמשת עשר בניו ועשרים עבדיו אתו וצלחו הירדן לפני המלך׃ |
| 18. |
ועברה העברה לעביר את־בית המלך ולעשות הטוב בעינו ושמעי בן־גרא נפל לפני המלך בעברו בירדן׃ |
| 19. |
ויאמר אל־המלך אל־יחשב־לי אדני עון ואל־תזכר את אשר העוה עבדך ביום אשר־יצא אדני־המלך מירושלם לשום המלך אל־לבו׃ |
| 20. |
כי ידע עבדך כי אני חטאתי והנה־באתי היום ראשון לכל־בית יוסף לרדת לקראת אדני המלך׃ |
| 21. |
ויען אבישי בן־צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את־ משיח יהוה׃ |
| 22. |
ויאמר דוד מה־לי ולכם בני צרויה כי־תהיו־לי היום לשטן היום יומת איש בישראל כי הלוא ידעתי כי היום אני־מלך על־ישראל׃ |
| 23. |
ויאמר המלך אל־שמעי לא תמות וישבע לו המלך׃ |
| 24. |
ומפבשת בן־שאול ירד לקראת המלך ולא־עשה רגליו ולא־עשה שפמו ואת־ בגדיו לא כבס למן־היום לכת המלך עד־היום אשר־בא בשלום׃ |
| 25. |
ויהי כי־בא ירושלם לקראת המלך ויאמר לו המלך למה לא־הלכת עמי מפיבשת׃ |
| 26. |
ויאמר אדני המלך עבדי רמני כי־אמר עבדך אחבשה־לי החמור וארכב עליה ואלך את־המלך כי פסח עבדך׃ |
| 27. |
וירגל בעבדך אל־אדני המלך ואדני המלך כמלאך האלהים ועשה הטוב בעיניך׃ |
| 28. |
כי לא היה כל־בית אבי כי אם־אנשי־מות לאדני המלך ותשת את־עבדך באכלי שלחנך ומה־יש־לי עוד צדקה ולזעק עוד אל־המלך׃ |
| 29. |
ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את־ השדה׃ |
| 30. |
ויאמר מפיבשת אל־המלך גם את־הכל יקח אחרי אשר־בא אדני המלך בשלום אל־ביתו׃ |
| 31. |
וברזלי הגלעדי ירד מרגלים ויעבר את־המלך הירדן לשלחו את־בירדן׃ |
| 32. |
וברזלי זקן מאד בן־שמנים שנה והוא־כלכל את־המלך בשיבתו במחנים כי־איש גדול הוא מאד׃ |
| 33. |
ויאמר המלך אל־ברזלי אתה עבר אתי וכלכלתי אתך עמדי בירושלם׃ |
| 34. |
ויאמר ברזלי אל־המלך כמה ימי שני חיי כי־אעלה את־המלך ירושלם׃ |
| 35. |
בן־שמנים שנה אנכי היום האדע בין־טוב לרע אם־יטעם עבדך את־אשר אכל ואת־אשר אשתה אם־אשמע עוד בקול שרים ושרות ולמה יהיה עבדך עוד למשא אל־אדני המלך׃ |
| 36. |
כמעט יעבר עבדך את־הירדן את־המלך ולמה יגמלני המלך הגמולה הזאת׃ |
| 37. |
ישב־נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי והנה עבדך כמהם יעבר עם־אדני המלך ועשה־לו את אשר־טוב בעיניך׃ |
| 38. |
ויאמר המלך אתי יעבר כמהם ואני אעשה־לו את־הטוב בעיניך וכל אשר־ תבחר עלי אעשה־לך׃ |
| 39. |
ויעבר כל־העם את־הירדן והמלך עבר וישק המלך לברזלי ויברכהו וישב למקמו׃ |
| 40. |
ויעבר המלך הגלגלה וכמהן עבר עמו וכל־עם יהודה ויעברו את־המלך וגם חצי עם ישראל׃ |
| 41. |
והנה כל־איש ישראל באים אל־המלך ויאמרו אל־המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה ויעברו את־המלך ואת־ביתו את־הירדן וכל־אנשי דוד עמו׃ |
| 42. |
ויען כל־איש יהודה על־איש ישראל כי־קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על־הדבר הזה האכול אכלנו מן־המלך אם־נשאת נשא לנו׃ |
| 43. |
ויען איש־ישראל את־איש יהודה ויאמר עשר־ידות לי במלך וגם־בדוד אני ממך ומדוע הקלתני ולא־היה דברי ראשון לי להשיב את־מלכי ויקש דבר־איש יהודה מדבר איש ישראל׃ |