| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים׃ |
| 2. |
וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת׃ |
| 3. |
ומשנהו כלאב לאביגל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן־מעכה בת־ תלמי מלך גשור׃ |
| 4. |
והרביעי אדניה בן־חגית והחמישי שפטיה בן־אביטל׃ |
| 5. |
והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון׃ |
| 6. |
ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול׃ |
| 7. |
ולשאול פלגש ושמה רצפה בת־איה ויאמר אל־אבנר מדוע באתה אל־פילגש אבי׃ |
| 8. |
ויחר לאבנר מאד על־דברי איש־בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה־חסד עם־בית שאול אביך אל־אחיו ואל־מרעהו ולא המציתך ביד־ דוד ותפקד עלי עון האשה היום׃ |
| 9. |
כה־יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי־כן אעשה־לו׃ |
| 10. |
להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את־כסא דוד על־ישראל ועל־יהודה מדן ועד־באר שבע׃ |
| 11. |
ולא־יכל עוד להשיב את־אבנר דבר מיראתו אתו׃ |
| 12. |
וישלח אבנר מלאכים אל־דוד תחתו לאמר למי־ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את־כל־ישראל׃ |
| 13. |
ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא־ תראה את־פני כי אם־לפני הביאך את מיכל בת־שאול בבאך לראות את־פני׃ |
| 14. |
וישלח דוד מלאכים אל־איש־בשת בן־שאול לאמר תנה את־אשתי את־מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים׃ |
| 15. |
וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן־לוש׃ |
| 16. |
וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד־בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב׃ |
| 17. |
ודבר־אבנר היה עם־זקני ישראל לאמר גם־תמול גם־שלשם הייתם מבקשים את־דוד למלך עליכם׃ |
| 18. |
ועתה עשו כי יהוה אמר אל־דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את־עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל־איביהם׃ |
| 19. |
וידבר גם־אבנר באזני בנימין וילך גם־אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל־אשר־טוב בעיני ישראל ובעיני כל־בית בנימן׃ |
| 20. |
ויבא אבנר אל־דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר־אתו משתה׃ |
| 21. |
ויאמר אבנר אל־דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל־אדני המלך את־כל־ ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר־תאוה נפשך וישלח דוד את־אבנר וילך בשלום׃ |
| 22. |
והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם־דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום׃ |
| 23. |
ויואב וכל־הצבא אשר־אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא־אבנר בן־נר אל־ המלך וישלחהו וילך בשלום׃ |
| 24. |
ויבא יואב אל־המלך ויאמר מה עשיתה הנה־בא אבנר אליך למה־זה שלחתו וילך הלוך׃ |
| 25. |
ידעת את־אבנר בן־נר כי לפתתך בא ולדעת את־מוצאך ואת־מבואך ולדעת את כל־אשר אתה עשה׃ |
| 26. |
ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע׃ |
| 27. |
וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל־תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה־אל אחיו׃ |
| 28. |
וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד־עולם מדמי אבנר בן־נר׃ |
| 29. |
יחלו על־ראש יואב ואל כל־בית אביו ואל־יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר־לחם׃ |
| 30. |
ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את־עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה׃ |
| 31. |
ויאמר דוד אל־יואב ואל־כל־העם אשר־אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה׃ |
| 32. |
ויקברו את־אבנר בחברון וישא המלך את־קולו ויבך אל־קבר אבנר ויבכו כל־העם׃ |
| 33. |
ויקנן המלך אל־אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר׃ |
| 34. |
ידך לא־אסרות ורגליך לא־לנחשתים הגשו כנפול לפני בני־עולה נפלת ויספו כל־העם לבכות עליו׃ |
| 35. |
ויבא כל־העם להברות את־דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה־לי אלהים וכה יסיף כי אם־לפני בוא־השמש אטעם־לחם או כל־ מאומה׃ |
| 36. |
וכל־העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל־העם טוב׃ |
| 37. |
וידעו כל־העם וכל־ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את־ אבנר בן־נר׃ |
| 38. |
ויאמר המלך אל־עבדיו הלוא תדעו כי־שר וגדול נפל היום הזה בישראל׃ |
| 39. |
ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו׃ |