| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי כי־ישב המלך בביתו ויהוה הניח־לו מסביב מכל־איביו׃ |
| 2. |
ויאמר המלך אל־נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃ |
| 3. |
ויאמר נתן אל־המלך כל אשר בלבבך לך עשה כי יהוה עמך׃ |
| 4. |
ויהי בלילה ההוא ויהי דבר־יהוה אל־נתן לאמר׃ |
| 5. |
לך ואמרת אל־עבדי אל־דוד כה אמר יהוה האתה תבנה־לי בית לשבתי׃ |
| 6. |
כי לא ישבתי בבית למיום העלתי את־בני ישראל ממצרים ועד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן׃ |
| 7. |
בכל אשר־התהלכתי בכל־בני ישראל הדבר דברתי את־אחד שבטי ישראל אשר צויתי לרעות את־עמי את־ישראל לאמר למה לא־בניתם לי בית ארזים׃ |
| 8. |
ועתה כה־תאמר לעבדי לדוד כה אמר יהוה צבאות אני לקחתיך מן־הנוה מאחר הצאן להיות נגיד על־עמי על־ישראל׃ |
| 9. |
ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את־כל־איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ׃ |
| 10. |
ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא־ יסיפו בני־עולה לענותו כאשר בראשונה׃ |
| 11. |
ולמן־היום אשר צויתי שפטים על־עמי ישראל והניחתי לך מכל־איביך והגיד לך יהוה כי־בית יעשה־לך יהוה׃ |
| 12. |
כי ימלאו ימיך ושכבת את־אבתיך והקימתי את־זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינתי את־ממלכתו׃ |
| 13. |
הוא יבנה־בית לשמי וכננתי את־כסא ממלכתו עד־עולם׃ |
| 14. |
אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם׃ |
| 15. |
וחסדי לא־יסור ממנו כאשר הסרתי מעם שאול אשר הסרתי מלפניך׃ |
| 16. |
ונאמן ביתך וממלכתך עד־עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד־עולם׃ |
| 17. |
ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה כן דבר נתן אל־דוד׃ |
| 18. |
ויבא המלך דוד וישב לפני יהוה ויאמר מי אנכי אדני יהוה ומי ביתי כי הביאתני עד־הלם׃ |
| 19. |
ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יהוה ותדבר גם אל־בית־עבדך למרחוק וזאת תורת האדם אדני יהוה׃ |
| 20. |
ומה־יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את־עבדך אדני יהוה׃ |
| 21. |
בעבור דברך וכלבך עשית את כל־הגדולה הזאת להודיע את־עבדך׃ |
| 22. |
על־כן גדלת אדני יהוה כי־אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר־ שמענו באזנינו׃ |
| 23. |
ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו־אלהים לפדות־לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו׃ |
| 24. |
ותכונן לך את־עמך ישראל לך לעם עד־עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃ |
| 25. |
ועתה יהוה אלהים הדבר אשר דברת על־עבדך ועל־ביתו הקם עד־עולם ועשה כאשר דברת׃ |
| 26. |
ויגדל שמך עד־עולם לאמר יהוה צבאות אלהים על־ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך׃ |
| 27. |
כי־אתה יהוה צבאות אלהי ישראל גליתה את־אזן עבדך לאמר בית אבנה־ לך על־כן מצא עבדך את־לבו להתפלל אליך את־התפלה הזאת׃ |
| 28. |
ועתה אדני יהוה אתה־הוא האלהים ודבריך יהיו אמת ותדבר אל־עבדך את־הטובה הזאת׃ |
| 29. |
ועתה הואל וברך את־בית עבדך להיות לעולם לפניך כי־אתה אדני יהוה דברת ומברכתך יברך בית־עבדך לעולם׃ |