| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויתחתן שלמה את־פרעה מלך מצרים ויקח את־בת־פרעה ויביאה אל־עיר דוד עד כלתו לבנות את־ביתו ואת־בית יהוה ואת־חומת ירושלם סביב׃ |
| 2. |
רק העם מזבחים בבמות כי לא־נבנה בית לשם יהוה עד הימים ההם׃ |
| 3. |
ויאהב שלמה את־יהוה ללכת בחקות דוד אביו רק בבמות הוא מזבח ומקטיר׃ |
| 4. |
וילך המלך גבענה לזבח שם כי היא הבמה הגדולה אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא׃ |
| 5. |
בגבעון נראה יהוה אל־שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן־ לך׃ |
| 6. |
ויאמר שלמה אתה עשית עם־עבדך דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך ותשמר־לו את־החסד הגדול הזה ותתן־לו בן ישב על־כסאו כיום הזה׃ |
| 7. |
ועתה יהוה אלהי אתה המלכת את־עבדך תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא׃ |
| 8. |
ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עם־רב אשר לא־ימנה ולא יספר מרב׃ |
| 9. |
ונתת לעבדך לב שמע לשפט את־עמך להבין בין־טוב לרע כי מי יוכל לשפט את־עמך הכבד הזה׃ |
| 10. |
וייטב הדבר בעיני אדני כי שאל שלמה את־הדבר הזה׃ |
| 11. |
ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את־הדבר הזה ולא־שאלת לך ימים רבים ולא־שאלת לך עשר ולא שאלת נפש איביך ושאלת לך הבין לשמע משפט׃ |
| 12. |
הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא־היה לפניך ואחריך לא־יקום כמוך׃ |
| 13. |
וגם אשר לא־שאלת נתתי לך גם־עשר גם־כבוד אשר לא־היה כמוך איש במלכים כל־ימיך׃ |
| 14. |
ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את־ ימיך׃ |
| 15. |
ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם ויעמד לפני ארון ברית־אדני ויעל עלות ויעש שלמים ויעש משתה לכל־עבדיו׃ |
| 16. |
אז תבאנה שתים נשים זנות אל־המלך ותעמדנה לפניו׃ |
| 17. |
ותאמר האשה האחת בי אדני אני והאשה הזאת ישבת בבית אחד ואלד עמה בבית׃ |
| 18. |
ויהי ביום השלישי ללדתי ותלד גם־האשה הזאת ואנחנו יחדו אין־זר אתנו בבית זולתי שתים־אנחנו בבית׃ |
| 19. |
וימת בן־האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו׃ |
| 20. |
ותקם בתוך הלילה ותקח את־בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחיקה ואת־בנה המת השכיבה בחיקי׃ |
| 21. |
ואקם בבקר להיניק את־בני והנה־מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא־ היה בני אשר ילדתי׃ |
| 22. |
ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך׃ |
| 23. |
ויאמר המלך זאת אמרת זה־בני החי ובנך המת וזאת אמרת לא כי בנך המת ובני החי׃ |
| 24. |
ויאמר המלך קחו לי־חרב ויבאו החרב לפני המלך׃ |
| 25. |
ויאמר המלך גזרו את־הילד החי לשנים ותנו את־החצי לאחת ואת־החצי לאחת׃ |
| 26. |
ותאמר האשה אשר־בנה החי אל־המלך כי־נכמרו רחמיה על־בנה ותאמר בי אדני תנו־לה את־הילוד החי והמת אל־תמיתהו וזאת אמרת גם־לי גם־ לך לא יהיה גזרו׃ |
| 27. |
ויען המלך ויאמר תנו־לה את־הילוד החי והמת לא תמיתהו היא אמו׃ |
| 28. |
וישמעו כל־ישראל את־המשפט אשר שפט המלך ויראו מפני המלך כי ראו כי־חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט׃ |