| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויעמד שטן על־ישראל ויסת את־דויד למנות את־ישראל׃ |
| 2. |
ויאמר דויד אל־יואב ואל־שרי העם לכו ספרו את־ישראל מבאר שבע ועד־ דן והביאו אלי ואדעה את־מספרם׃ |
| 3. |
ויאמר יואב יוסף יהוה על־עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל׃ |
| 4. |
ודבר־המלך חזק על־יואב ויצא יואב ויתהלך בכל־ישראל ויבא ירושלם׃ |
| 5. |
ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־דויד ויהי כל־ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב׃ |
| 6. |
ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־המלך את־יואב׃ |
| 7. |
וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל׃ |
| 8. |
ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃ |
| 9. |
וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר׃ |
| 10. |
לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך׃ |
| 11. |
ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך׃ |
| 12. |
אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויבך למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־ גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר׃ |
| 13. |
ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל׃ |
| 14. |
ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃ |
| 15. |
וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־ הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארנן היבוסי׃ |
| 16. |
וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם׃ |
| 17. |
ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־ חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃ |
| 18. |
ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי׃ |
| 19. |
ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה׃ |
| 20. |
וישב ארנן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים׃ |
| 21. |
ויבא דויד עד־ארנן ויבט ארנן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃ |
| 22. |
ויאמר דויד אל־ארנן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃ |
| 23. |
ויאמר ארנן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃ |
| 24. |
ויאמר המלך דויד לארנן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־ לך ליהוה והעלות עולה חנם׃ |
| 25. |
ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃ |
| 26. |
ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה׃ |
| 27. |
ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה׃ |
| 28. |
בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם׃ |
| 29. |
ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃ |
| 30. |
ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃ |