hebrew | |
---|---|
1. |
ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד־עולם׃ |
2. |
כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃ |
3. |
ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל׃ |
4. |
ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה׃ |
5. |
ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃ |
6. |
ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך־ בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך׃ |
7. |
ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃ |
8. |
וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה׃ |
9. |
ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה׃ |
10. |
ואדעה כי־מניות הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃ |
11. |
ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצם ואעמדם על־ עמדם׃ |
12. |
וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃ |
13. |
ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ ידם חנן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃ |
14. |
זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃ |
15. |
בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים־גתות בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃ |
16. |
והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃ |
17. |
ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת׃ |
18. |
הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת׃ |
19. |
ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת׃ |
20. |
וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃ |
21. |
ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת׃ |
22. |
ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃ |
23. |
גם בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים אשדודיות עמוניות מואביות׃ |
24. |
ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃ |
25. |
ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־ תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃ |
26. |
הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות׃ |
27. |
ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃ |
28. |
ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃ |
29. |
זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃ |
30. |
וטהרתים מכל־נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃ |
31. |
ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורים זכרה־לי אלהי לטובה׃ |