| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ובשנים עשר חדש הוא־חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר־ המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם׃ |
| 2. |
נקהלו היהודים בעריהם בכל־מדינות המלך אחשורוש לשלח יד במבקשי רעתם ואיש לא־עמד לפניהם כי־נפל פחדם על־כל־העמים׃ |
| 3. |
וכל־שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את־היהודים כי־נפל פחד־מרדכי עליהם׃ |
| 4. |
כי־גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל־המדינות כי־האיש מרדכי הולך וגדול׃ |
| 5. |
ויכו היהודים בכל־איביהם מכת־חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם׃ |
| 6. |
ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש׃ |
| 7. |
ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא׃ |
| 8. |
ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא׃ |
| 9. |
ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא׃ |
| 10. |
עשרת בני המן בן־המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את־ידם׃ |
| 11. |
ביום ההוא בא מספר ההרוגים בשושן הבירה לפני המלך׃ |
| 12. |
ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני־המן בשאר מדינות המלך מה עשו ומה־שאלתך וינתן לך ומה־בקשתך עוד ותעש׃ |
| 13. |
ותאמר אסתר אם־על־המלך טוב ינתן גם־מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני־המן יתלו על־העץ׃ |
| 14. |
ויאמר המלך להעשות כן ותנתן דת בשושן ואת עשרת בני־המן תלו׃ |
| 15. |
ויקהלו היהודיים אשר־בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובבזה לא שלחו את־ידם׃ |
| 16. |
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על־נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את־ידם׃ |
| 17. |
ביום־שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃ |
| 18. |
והיהודיים אשר־בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אתו יום משתה ושמחה׃ |
| 19. |
על־כן היהודים הפרוזים הישבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו׃ |
| 20. |
ויכתב מרדכי את־הדברים האלה וישלח ספרים אל־כל־היהודים אשר בכל־ מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים׃ |
| 21. |
לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום־חמשה עשר בו בכל־שנה ושנה׃ |
| 22. |
כימים אשר־נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים׃ |
| 23. |
וקבל היהודים את אשר־החלו לעשות ואת אשר־כתב מרדכי אליהם׃ |
| 24. |
כי המן בן־המדתא האגגי צרר כל־היהודים חשב על־היהודים לאבדם והפל פור הוא הגורל להמם ולאבדם׃ |
| 25. |
ובבאה לפני המלך אמר עם־הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר־חשב על־ היהודים על־ראשו ותלו אתו ואת־בניו על־העץ׃ |
| 26. |
על־כן קראו לימים האלה פורים על־שם הפור על־כן על־כל־דברי האגרת הזאת ומה־ראו על־ככה ומה הגיע אליהם׃ |
| 27. |
קימו וקבל היהודים עליהם ועל־זרעם ועל כל־הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל־שנה ושנה׃ |
| 28. |
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל־דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא־יסוף מזרעם׃ |
| 29. |
ותכתב אסתר המלכה בת־אביחיל ומרדכי היהודי את־כל־תקף לקים את אגרת הפרים הזאת השנית׃ |
| 30. |
וישלח ספרים אל־כל־היהודים אל־שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי שלום ואמת׃ |
| 31. |
לקים את־ימי הפרים האלה בזמניהם כאשר קים עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה וכאשר קימו על־נפשם ועל־זרעם דברי הצומות וזעקתם׃ |
| 32. |
ומאמר אסתר קים דברי הפרים האלה ונכתב בספר׃ |