| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב׃ |
| 2. |
ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃ |
| 3. |
והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־ בך׃ |
| 4. |
ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃ |
| 5. |
שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃ |
| 6. |
מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃ |
| 7. |
נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה׃ |
| 8. |
גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו׃ |
| 9. |
שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃ |
| 10. |
כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃ |
| 11. |
הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃ |
| 12. |
איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים׃ |
| 13. |
ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־ מועד בירכתי צפון׃ |
| 14. |
אעלה על־במתי עב אדמה לעליון׃ |
| 15. |
אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור׃ |
| 16. |
ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃ |
| 17. |
שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה׃ |
| 18. |
כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃ |
| 19. |
ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־ אבני־בור כפגר מובס׃ |
| 20. |
לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים׃ |
| 21. |
הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים׃ |
| 22. |
וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־ יהוה׃ |
| 23. |
ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃ |
| 24. |
נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃ |
| 25. |
לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃ |
| 26. |
זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים׃ |
| 27. |
כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃ |
| 28. |
בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה׃ |
| 29. |
אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃ |
| 30. |
ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃ |
| 31. |
הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃ |
| 32. |
ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃ |