| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־ יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃ |
| 2. |
אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃ |
| 3. |
מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃ |
| 4. |
ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־ הטיתם את־אזנכם לשמע׃ |
| 5. |
לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃ |
| 6. |
ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃ |
| 7. |
ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם׃ |
| 8. |
לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃ |
| 9. |
הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־ בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃ |
| 10. |
והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃ |
| 11. |
והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃ |
| 12. |
והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃ |
| 13. |
והבאיתי על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃ |
| 14. |
כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃ |
| 15. |
כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃ |
| 16. |
ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃ |
| 17. |
ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃ |
| 18. |
את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃ |
| 19. |
את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃ |
| 20. |
ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־ אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃ |
| 21. |
את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃ |
| 22. |
ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃ |
| 23. |
ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃ |
| 24. |
ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃ |
| 25. |
ואת כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃ |
| 26. |
ואת כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃ |
| 27. |
ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃ |
| 28. |
והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃ |
| 29. |
כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃ |
| 30. |
ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃ |
| 31. |
בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃ |
| 32. |
כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃ |
| 33. |
והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃ |
| 34. |
הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃ |
| 35. |
ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃ |
| 36. |
קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃ |
| 37. |
ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃ |
| 38. |
עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃ |