| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 2. |
ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ארבעת כנפות הארץ׃ |
| 3. |
עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־ תועבתיך׃ |
| 4. |
ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ |
| 5. |
כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃ |
| 6. |
קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃ |
| 7. |
באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃ |
| 8. |
עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃ |
| 9. |
ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃ |
| 10. |
הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃ |
| 11. |
החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃ |
| 12. |
בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־ המונה׃ |
| 13. |
כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־ המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃ |
| 14. |
תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃ |
| 15. |
החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃ |
| 16. |
ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃ |
| 17. |
כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃ |
| 18. |
וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃ |
| 19. |
כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃ |
| 20. |
וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃ |
| 21. |
ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל וחללה׃ |
| 22. |
והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ |
| 23. |
עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃ |
| 24. |
והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃ |
| 25. |
קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃ |
| 26. |
הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃ |
| 27. |
המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ |