hebrew | |
---|---|
1. |
ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃ |
2. |
ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃ |
3. |
ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃ |
4. |
וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדיך ופשרא נחוא׃ |
5. |
ענה מלכא ואמר לכשדיא מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃ |
6. |
והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃ |
7. |
ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃ |
8. |
ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃ |
9. |
די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃ |
10. |
ענו כשדיא קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃ |
11. |
ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃ |
12. |
כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃ |
13. |
ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃ |
14. |
באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃ |
15. |
ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃ |
16. |
ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃ |
17. |
אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃ |
18. |
ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃ |
19. |
אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃ |
20. |
ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃ |
21. |
והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃ |
22. |
הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהירא עמה שרא׃ |
23. |
לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃ |
24. |
כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃ |
25. |
אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃ |
26. |
ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר האיתיך כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃ |
27. |
ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃ |
28. |
ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃ |
29. |
אנתה מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃ |
30. |
ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־ דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃ |
31. |
אנתה מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃ |
32. |
הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃ |
33. |
שקוהי די פרזל רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף׃ |
34. |
חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃ |
35. |
באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־ קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃ |
36. |
דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃ |
37. |
אנתה מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־ לך׃ |
38. |
ובכל־די דארין בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנתה הוא ראשה די דהבא׃ |
39. |
ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו תליתיא אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃ |
40. |
ומלכו רביעיה תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃ |
41. |
ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא מנהון חסף די־פחר ומנהון פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃ |
42. |
ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃ |
43. |
די חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃ |
44. |
וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃ |
45. |
כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃ |
46. |
באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃ |
47. |
ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃ |
48. |
אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־ מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃ |
49. |
ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃ |