| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃ |
| 2. |
אדם כי־יהיה בעור־בשרו שאת או־ספחת או בהרת והיה בעור־בשרו לנגע צרעת והובא אל־אהרן הכהן או אל־אחד מבניו הכהנים׃ |
| 3. |
וראה הכהן את־הנגע בעור־הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן וטמא אתו׃ |
| 4. |
ואם־בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אין־מראה מן־העור ושערה לא־ הפך לבן והסגיר הכהן את־הנגע שבעת ימים׃ |
| 5. |
וראהו הכהן ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא־פשה הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית׃ |
| 6. |
וראה הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא־פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת הוא וכבס בגדיו וטהר׃ |
| 7. |
ואם־פשה תפשה המספחת בעור אחרי הראתו אל־הכהן לטהרתו ונראה שנית אל־הכהן׃ |
| 8. |
וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא׃ |
| 9. |
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל־הכהן׃ |
| 10. |
וראה הכהן והנה שאת־לבנה בעור והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת׃ |
| 11. |
צרעת נושנת הוא בעור בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא׃ |
| 12. |
ואם־פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל־עור הנגע מראשו ועד־רגליו לכל־מראה עיני הכהן׃ |
| 13. |
וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את־כל־בשרו וטהר את־הנגע כלו הפך לבן טהור הוא׃ |
| 14. |
וביום הראות בו בשר חי יטמא׃ |
| 15. |
וראה הכהן את־הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא׃ |
| 16. |
או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא אל־הכהן׃ |
| 17. |
וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן וטהר הכהן את־הנגע טהור הוא׃ |
| 18. |
ובשר כי־יהיה בו־בערו שחין ונרפא׃ |
| 19. |
והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אדמדמת ונראה אל־הכהן׃ |
| 20. |
וראה הכהן והנה מראה שפל מן־העור ושערה הפך לבן וטמאו הכהן נגע־ צרעת הוא בשחין פרחה׃ |
| 21. |
ואם יראנה הכהן והנה אין־בה שער לבן ושפלה איננה מן־העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃ |
| 22. |
ואם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא׃ |
| 23. |
ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין הוא וטהרו הכהן׃ |
| 24. |
או בשר כי־יהיה בערו מכות־אש והיתה מחית המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה׃ |
| 25. |
וראה אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה עמק מן־העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא אתו הכהן נגע צרעת הוא׃ |
| 26. |
ואם יראנה הכהן והנה אין־בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן־העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים׃ |
| 27. |
וראהו הכהן ביום השביעי אם־פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא׃ |
| 28. |
ואם־תחתיה תעמד הבהרת לא־פשתה בעור והוא כהה שאת המכוה הוא וטהרו הכהן כי־צרבת המכוה הוא׃ |
| 29. |
ואיש או אשה כי־יהיה בו נגע בראש או בזקן׃ |
| 30. |
וראה הכהן את־הנגע והנה מראהו עמק מן־העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא׃ |
| 31. |
וכי־יראה הכהן את־נגע הנתק והנה אין־מראהו עמק מן־העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את־נגע הנתק שבעת ימים׃ |
| 32. |
וראה הכהן את־הנגע ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק ולא־היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן־העור׃ |
| 33. |
והתגלח ואת־הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את־הנתק שבעת ימים שנית׃ |
| 34. |
וראה הכהן את־הנתק ביום השביעי והנה לא־פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן־העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר׃ |
| 35. |
ואם־פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו׃ |
| 36. |
וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא־יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא׃ |
| 37. |
ואם־בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח־בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן׃ |
| 38. |
ואיש או־אשה כי־יהיה בעור־בשרם בהרת בהרת לבנת׃ |
| 39. |
וראה הכהן והנה בעור־בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא׃ |
| 40. |
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא׃ |
| 41. |
ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא׃ |
| 42. |
וכי־יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו׃ |
| 43. |
וראה אתו הכהן והנה שאת־הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר׃ |
| 44. |
איש־צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו׃ |
| 45. |
והצרוע אשר־בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל־שפם יעטה וטמא טמא יקרא׃ |
| 46. |
כל־ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו׃ |
| 47. |
והבגד כי־יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים׃ |
| 48. |
או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל־מלאכת עור׃ |
| 49. |
והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור או־בשתי או־בערב או בכל־ כלי־עור נגע צרעת הוא והראה את־הכהן׃ |
| 50. |
וראה הכהן את־הנגע והסגיר את־הנגע שבעת ימים׃ |
| 51. |
וראה את־הנגע ביום השביעי כי־פשה הנגע בבגד או־בשתי או־בערב או בעור לכל אשר־יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא׃ |
| 52. |
ושרף את־הבגד או את־השתי או את־הערב בצמר או בפשתים או את־כל־ כלי העור אשר־יהיה בו הנגע כי־צרעת ממארת הוא באש תשרף׃ |
| 53. |
ואם יראה הכהן והנה לא־פשה הנגע בבגד או בשתי או בערב או בכל־ כלי־עור׃ |
| 54. |
וצוה הכהן וכבסו את אשר־בו הנגע והסגירו שבעת־ימים שנית׃ |
| 55. |
וראה הכהן אחרי הכבס את־הנגע והנה לא־הפך הנגע את־עינו והנגע לא־פשה טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו או בגבחתו׃ |
| 56. |
ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אתו וקרע אתו מן־הבגד או מן־העור או מן־השתי או מן־הערב׃ |
| 57. |
ואם־תראה עוד בבגד או־בשתי או־בערב או בכל־כלי־עור פרחת הוא באש תשרפנו את אשר־בו הנגע׃ |
| 58. |
והבגד או־השתי או־הערב או־כל־כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע וכבס שנית וטהר׃ |
| 59. |
זאת תורת נגע־צרעת בגד הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל־ כלי־עור לטהרו או לטמאו׃ |