| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃ |
| 2. |
וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃ |
| 3. |
לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ |
| 4. |
ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃ |
| 5. |
אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃ |
| 6. |
וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃ |
| 7. |
הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב׃ |
| 8. |
ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃ |
| 9. |
כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־ אחיו׃ |
| 10. |
ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃ |
| 11. |
וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃ |
| 12. |
ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃ |
| 13. |
ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃ |
| 14. |
ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ |