| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
משא דבר־יהוה אל־ישראל ביד מלאכי׃ |
| 2. |
אהבתי אתכם אמר יהוה ואמרתם במה אהבתנו הלוא־אח עשו ליעקב נאם־ יהוה ואהב את־יעקב׃ |
| 3. |
ואת־עשו שנאתי ואשים את־הריו שממה ואת־נחלתו לתנות מדבר׃ |
| 4. |
כי־תאמר אדום רששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר יהוה צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה והעם אשר־זעם יהוה עד־עולם׃ |
| 5. |
ועיניכם תראינה ואתם תאמרו יגדל יהוה מעל לגבול ישראל׃ |
| 6. |
בן יכבד אב ועבד אדניו ואם־אב אני איה כבודי ואם־אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את־ שמך׃ |
| 7. |
מגישים על־מזבחי לחם מגאל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שלחן יהוה נבזה הוא׃ |
| 8. |
וכי־תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר יהוה צבאות׃ |
| 9. |
ועתה חלו־נא פני־אל ויחננו מידכם היתה זאת הישא מכם פנים אמר יהוה צבאות׃ |
| 10. |
מי גם־בכם ויסגר דלתים ולא־תאירו מזבחי חנם אין־לי חפץ בכם אמר יהוה צבאות ומנחה לא־ארצה מידכם׃ |
| 11. |
כי ממזרח־שמש ועד־מבואו גדול שמי בגוים ובכל־מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי־גדול שמי בגוים אמר יהוה צבאות׃ |
| 12. |
ואתם מחללים אותו באמרכם שלחן אדני מגאל הוא וניבו נבזה אכלו׃ |
| 13. |
ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אמר יהוה צבאות והבאתם גזול ואת־ הפסח ואת־החולה והבאתם את־המנחה הארצה אותה מידכם אמר יהוה׃ |
| 14. |
וארור נוכל ויש בעדרו זכר ונדר וזבח משחת לאדני כי מלך גדול אני אמר יהוה צבאות ושמי נורא בגוים׃ |