| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל־בנות מואב׃ |
| 2. |
ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן׃ |
| 3. |
ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר־אף יהוה בישראל׃ |
| 4. |
ויאמר יהוה אל־משה קח את־כל־ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף־יהוה מישראל׃ |
| 5. |
ויאמר משה אל־שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור׃ |
| 6. |
והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל־אחיו את־המדינית לעיני משה ולעיני כל־עדת בני־ישראל והמה בכים פתח אהל מועד׃ |
| 7. |
וירא פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו׃ |
| 8. |
ויבא אחר איש־ישראל אל־הקבה וידקר את־שניהם את איש ישראל ואת־ האשה אל־קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל׃ |
| 9. |
ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף׃ |
| 10. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 11. |
פינחס בן־אלעזר בן־אהרן הכהן השיב את־חמתי מעל בני־ישראל בקנאו את־קנאתי בתוכם ולא־כליתי את־בני־ישראל בקנאתי׃ |
| 12. |
לכן אמר הנני נתן לו את־בריתי שלום׃ |
| 13. |
והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על־בני ישראל׃ |
| 14. |
ושם איש ישראל המכה אשר הכה את־המדינית זמרי בן־סלוא נשיא בית־ אב לשמעני׃ |
| 15. |
ושם האשה המכה המדינית כזבי בת־צור ראש אמות בית־אב במדין הוא׃ |
| 16. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 17. |
צרור את־המדינים והכיתם אותם׃ |
| 18. |
כי צררים הם לכם בנכליהם אשר־נכלו לכם על־דבר־פעור ועל־דבר כזבי בת־נשיא מדין אחתם המכה ביום־המגפה על־דבר־פעור׃ |