| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 2. |
צו את־בני ישראל וישלחו מן־המחנה כל־צרוע וכל־זב וכל טמא לנפש׃ |
| 3. |
מזכר עד־נקבה תשלחו אל־מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את־מחניהם אשר אני שכן בתוכם׃ |
| 4. |
ויעשו־כן בני ישראל וישלחו אותם אל־מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל־ משה כן עשו בני ישראל׃ |
| 5. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 6. |
דבר אל־בני ישראל איש או־אשה כי יעשו מכל־חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא׃ |
| 7. |
והתודו את־חטאתם אשר עשו והשיב את־אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו׃ |
| 8. |
ואם־אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר־בו עליו׃ |
| 9. |
וכל־תרומה לכל־קדשי בני־ישראל אשר־יקריבו לכהן לו יהיה׃ |
| 10. |
ואיש את־קדשיו לו יהיו איש אשר־יתן לכהן לו יהיה׃ |
| 11. |
וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ |
| 12. |
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי־תשטה אשתו ומעלה בו מעל׃ |
| 13. |
ושכב איש אתה שכבת־זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה׃ |
| 14. |
ועבר עליו רוח־קנאה וקנא את־אשתו והוא נטמאה או־עבר עליו רוח־ קנאה וקנא את־אשתו והיא לא נטמאה׃ |
| 15. |
והביא האיש את־אשתו אל־הכהן והביא את־קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא־יצק עליו שמן ולא־יתן עליו לבנה כי־מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון׃ |
| 16. |
והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה׃ |
| 17. |
ולקח הכהן מים קדשים בכלי־חרש ומן־העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל־המים׃ |
| 18. |
והעמיד הכהן את־האשה לפני יהוה ופרע את־ראש האשה ונתן על־כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים׃ |
| 19. |
והשביע אתה הכהן ואמר אל־האשה אם־לא שכב איש אתך ואם־לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה׃ |
| 20. |
ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את־שכבתו מבלעדי אישך׃ |
| 21. |
והשביע הכהן את־האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את־ירכך נפלת ואת־בטנך צבה׃ |
| 22. |
ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן׃ |
| 23. |
וכתב את־האלת האלה הכהן בספר ומחה אל־מי המרים׃ |
| 24. |
והשקה את־האשה את־מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים׃ |
| 25. |
ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את־המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל־המזבח׃ |
| 26. |
וקמץ הכהן מן־המנחה את־אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את־האשה את־המים׃ |
| 27. |
והשקה את־המים והיתה אם־נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה׃ |
| 28. |
ואם־לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע׃ |
| 29. |
זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה׃ |
| 30. |
או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את־אשתו והעמיד את־האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל־התורה הזאת׃ |
| 31. |
ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את־עונה׃ |