| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
כי־יקח איש אשה ובעלה והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו כי־מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו׃ |
| 2. |
ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש־אחר׃ |
| 3. |
ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר־לקחה לו לאשה׃ |
| 4. |
לא־יוכל בעלה הראשון אשר־שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי־תועבה הוא לפני יהוה ולא תחטיא את־הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ |
| 5. |
כי־יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא־יעבר עליו לכל־דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את־אשתו אשר־לקח׃ |
| 6. |
לא־יחבל רחים ורכב כי־נפש הוא חבל׃ |
| 7. |
כי־ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר־בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך׃ |
| 8. |
השמר בנגע־הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר־יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות׃ |
| 9. |
זכור את אשר־עשה יהוה אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים׃ |
| 10. |
כי־תשה ברעך משאת מאומה לא־תבא אל־ביתו לעבט עבטו׃ |
| 11. |
בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את־העבוט החוצה׃ |
| 12. |
ואם־איש עני הוא לא תשכב בעבטו׃ |
| 13. |
השב תשיב לו את־העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני יהוה אלהיך׃ |
| 14. |
לא־תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך׃ |
| 15. |
ביומו תתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את־נפשו ולא־יקרא עליך אל־יהוה והיה בך חטא׃ |
| 16. |
לא־יומתו אבות על־בנים ובנים לא־יומתו על־אבות איש בחטאו יומתו׃ |
| 17. |
לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה׃ |
| 18. |
וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך משם על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃ |
| 19. |
כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידיך׃ |
| 20. |
כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ |
| 21. |
כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה׃ |
| 22. |
וזכרת כי־עבד היית בארץ מצרים על־כן אנכי מצוך לעשות את־הדבר הזה׃ |