| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי־פי׃ |
| 2. |
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי־דשא וכרביבים עלי־עשב׃ |
| 3. |
כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃ |
| 4. |
הצור תמים פעלו כי כל־דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃ |
| 5. |
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃ |
| 6. |
ה־ליהוה תגמלו־זאת עם נבל ולא חכם הלוא־הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃ |
| 7. |
זכר ימות עולם בינו שנות דר־ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃ |
| 8. |
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃ |
| 9. |
כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃ |
| 10. |
ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃ |
| 11. |
כנשר יעיר קנו על־גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על־ אברתו׃ |
| 12. |
יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃ |
| 13. |
ירכבהו על־במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃ |
| 14. |
חמאת בקר וחלב צאן עם־חלב כרים ואילים בני־בשן ועתודים עם־חלב כליות חטה ודם־ענב תשתה־חמר׃ |
| 15. |
וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃ |
| 16. |
יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃ |
| 17. |
יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃ |
| 18. |
צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃ |
| 19. |
וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃ |
| 20. |
ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא־ אמן בם׃ |
| 21. |
הם קנאוני בלא־אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא־עם בגוי נבל אכעיסם׃ |
| 22. |
כי־אש קדחה באפי ותיקד עד־שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃ |
| 23. |
אספה עלימו רעות חצי אכלה־בם׃ |
| 24. |
מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן־בהמת אשלח־בם עם־חמת זחלי עפר׃ |
| 25. |
מחוץ תשכל־חרב ומחדרים אימה גם־בחור גם־בתולה יונק עם־איש שיבה׃ |
| 26. |
אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃ |
| 27. |
לולי כעס אויב אגור פן־ינכרו צרימו פן־יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל־זאת׃ |
| 28. |
כי־גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃ |
| 29. |
לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃ |
| 30. |
איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם־לא כי־צורם מכרם ויהוה הסגירם׃ |
| 31. |
כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃ |
| 32. |
כי־מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי־רוש אשכלת מררת למו׃ |
| 33. |
חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃ |
| 34. |
הלא־הוא כמס עמדי חתום באוצרתי׃ |
| 35. |
לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃ |
| 36. |
כי־ידין יהוה עמו ועל־עבדיו יתנחם כי יראה כי־אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃ |
| 37. |
ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃ |
| 38. |
אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃ |
| 39. |
ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃ |
| 40. |
כי־אשא אל־שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃ |
| 41. |
אם־שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃ |
| 42. |
אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃ |
| 43. |
הרנינו גוים עמו כי דם־עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃ |
| 44. |
ויבא משה וידבר את־כל־דברי השירה־הזאת באזני העם הוא והושע בן־ נון׃ |
| 45. |
ויכל משה לדבר את־כל־הדברים האלה אל־כל־ישראל׃ |
| 46. |
ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל־הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את־בניכם לשמר לעשות את־כל־דברי התורה הזאת׃ |
| 47. |
כי לא־דבר רק הוא מכם כי־הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על־ האדמה אשר אתם עברים את־הירדן שמה לרשתה׃ |
| 48. |
וידבר יהוה אל־משה בעצם היום הזה לאמר׃ |
| 49. |
עלה אל־הר העברים הזה הר־נבו אשר בארץ מואב אשר על־פני ירחו וראה את־ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃ |
| 50. |
ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל־עמיך כאשר־מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל־עמיו׃ |
| 51. |
על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי־מריבת קדש מדבר־צן על אשר לא־קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃ |
| 52. |
כי מנגד תראה את־הארץ ושמה לא תבוא אל־הארץ אשר־אני נתן לבני ישראל׃ |