| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה׃ |
| 2. |
ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃ |
| 3. |
וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃ |
| 4. |
ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא׃ |
| 5. |
כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים׃ |
| 6. |
ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי׃ |
| 7. |
ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־ טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו׃ |
| 8. |
ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד׃ |
| 9. |
וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃ |
| 10. |
ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־ בא ביום אלי׃ |
| 11. |
ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־ דברת אל־האשה ויאמר אני׃ |
| 12. |
ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו׃ |
| 13. |
ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר׃ |
| 14. |
מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־ תאכל כל אשר־צויתיה תשמר׃ |
| 15. |
ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃ |
| 16. |
ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃ |
| 17. |
ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא דבריך וכבדנוך׃ |
| 18. |
ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי׃ |
| 19. |
ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃ |
| 20. |
ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה׃ |
| 21. |
ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־ מלאך יהוה הוא׃ |
| 22. |
ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃ |
| 23. |
ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃ |
| 24. |
ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃ |
| 25. |
ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל׃ |