| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃ |
| 2. |
ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃ |
| 3. |
ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עמם רעה׃ |
| 4. |
וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך׃ |
| 5. |
ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־ כרם זית׃ |
| 6. |
ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־ אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש׃ |
| 7. |
ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃ |
| 8. |
ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃ |
| 9. |
ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃ |
| 10. |
ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃ |
| 11. |
וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃ |
| 12. |
ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃ |
| 13. |
ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע׃ |
| 14. |
הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃ |
| 15. |
וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש׃ |
| 16. |
ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃ |
| 17. |
ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃ |
| 18. |
ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃ |
| 19. |
ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃ |
| 20. |
וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃ |