| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויעשו בני־ישראל הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־מדין שבע שנים׃ |
| 2. |
ותעז יד־מדין על־ישראל מפני מדין עשו להם בני ישראל את־המנהרות אשר בהרים ואת־המערות ואת־המצדות׃ |
| 3. |
והיה אם־זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני־קדם ועלו עליו׃ |
| 4. |
ויחנו עליהם וישחיתו את־יבול הארץ עד־בואך עזה ולא־ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור׃ |
| 5. |
כי הם ומקניהם יעלו ואהליהם יבאו כדי־ארבה לרב ולהם ולגמליהם אין מספר ויבאו בארץ לשחתה׃ |
| 6. |
וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה׃ |
| 7. |
ויהי כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה על אדות מדין׃ |
| 8. |
וישלח יהוה איש נביא אל־בני ישראל ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים׃ |
| 9. |
ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל־לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את־ארצם׃ |
| 10. |
ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את־אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי׃ |
| 11. |
ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין׃ |
| 12. |
וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל׃ |
| 13. |
ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף־מדין׃ |
| 14. |
ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את־ישראל מכף מדין הלא שלחתיך׃ |
| 15. |
ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את־ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי׃ |
| 16. |
ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את־מדין כאיש אחד׃ |
| 17. |
ויאמר אליו אם־נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי׃ |
| 18. |
אל־נא תמש מזה עד־באי אליך והצאתי את־מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך׃ |
| 19. |
וגדעון בא ויעש גדי־עזים ואיפת־קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל־תחת האלה ויגש׃ |
| 20. |
ויאמר אליו מלאך האלהים קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז ואת־המרק שפוך ויעש כן׃ |
| 21. |
וישלח מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃ |
| 22. |
וירא גדעון כי־מלאך יהוה הוא ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי־על־ כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל־פנים׃ |
| 23. |
ויאמר לו יהוה שלום לך אל־תירא לא תמות׃ |
| 24. |
ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא־לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי׃ |
| 25. |
ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את־מזבח הבעל אשר לאביך ואת־האשרה אשר־עליו תכרת׃ |
| 26. |
ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את־הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת׃ |
| 27. |
ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר מעשות יומם ויעש לילה׃ |
| 28. |
וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר־עליו כרתה ואת הפר השני העלה על־המזבח הבנוי׃ |
| 29. |
ויאמרו איש אל־רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה׃ |
| 30. |
ויאמרו אנשי העיר אל־יואש הוצא את־בנך וימת כי נתץ את־מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר־עליו׃ |
| 31. |
ויאמר יואש לכל אשר־עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד־הבקר אם־אלהים הוא ירב לו כי נתץ את־ מזבחו׃ |
| 32. |
ויקרא־לו ביום־ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את־מזבחו׃ |
| 33. |
וכל־מדין ועמלק ובני־קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל׃ |
| 34. |
ורוח יהוה לבשה את־גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו׃ |
| 35. |
ומלאכים שלח בכל־מנשה ויזעק גם־הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם׃ |
| 36. |
ויאמר גדעון אל־האלהים אם־ישך מושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ |
| 37. |
הנה אנכי מציג את־גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על־הגזה לבדה ועל־ כל־הארץ חרב וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ |
| 38. |
ויהי־כן וישכם ממחרת ויזר את־הגזה וימץ טל מן־הגזה מלוא הספל מים׃ |
| 39. |
ויאמר גדעון אל־האלהים אל־יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא־ רק־הפעם בגזה יהי־נא חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ יהיה־טל׃ |
| 40. |
ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי־חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ היה טל׃ |