| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויברח דוד מנוות ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃ |
| 2. |
ויאמר לו חלילה לא תמות הנה לו עשה אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃ |
| 3. |
וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ |
| 4. |
ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ |
| 5. |
ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ |
| 6. |
אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃ |
| 7. |
אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃ |
| 8. |
ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ |
| 9. |
ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ |
| 10. |
ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ |
| 11. |
ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ |
| 12. |
ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃ |
| 13. |
כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־ אבי׃ |
| 14. |
ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ |
| 15. |
ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ |
| 16. |
ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ |
| 17. |
ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ |
| 18. |
ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ |
| 19. |
ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ |
| 20. |
ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃ |
| 21. |
והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃ |
| 22. |
ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ |
| 23. |
והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ |
| 24. |
ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך על־הלחם לאכול׃ |
| 25. |
וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ |
| 26. |
ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ |
| 27. |
ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃ |
| 28. |
ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃ |
| 29. |
ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־ מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ |
| 30. |
ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־ בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ |
| 31. |
כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ |
| 32. |
ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ |
| 33. |
ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ |
| 34. |
ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ |
| 35. |
ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ |
| 36. |
ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ ירה החצי להעברו׃ |
| 37. |
ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ |
| 38. |
ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־ החצי ויבא אל־אדניו׃ |
| 39. |
והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃ |
| 40. |
ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ |
| 41. |
הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃ |
| 42. |
ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ ויקם וילך ויהונתן בא העיר׃ |