| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וילך דוד משם וימלט אל־מערת עדלם וישמעו אחיו וכל־בית אביו וירדו אליו שמה׃ |
| 2. |
ויתקבצו אליו כל־איש מצוק וכל־איש אשר־לו נשא וכל־איש מר־נפש ויהי עליהם לשר ויהיו עמו כארבע מאות איש׃ |
| 3. |
וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל־מלך מואב יצא־נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה־יעשה־לי אלהים׃ |
| 4. |
וינחם את־פני מלך מואב וישבו עמו כל־ימי היות־דוד במצודה׃ |
| 5. |
ויאמר גד הנביא אל־דוד לא תשב במצודה לך ובאת־לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃ |
| 6. |
וישמע שאול כי נודע דוד ואנשים אשר אתו ושאול יושב בגבעה תחת־ האשל ברמה וחניתו בידו וכל־עבדיו נצבים עליו׃ |
| 7. |
ויאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו־נא בני ימיני גם־לכלכם יתן בן־ישי שדות וכרמים לכלכם ישים שרי אלפים ושרי מאות׃ |
| 8. |
כי קשרתם כלכם עלי ואין־גלה את־אזני בכרת־בני עם־בן־ישי ואין־ חלה מכם עלי וגלה את־אזני כי הקים בני את־עבדי עלי לארב כיום הזה׃ |
| 9. |
ויען דאג האדמי והוא נצב על־עבדי־שאול ויאמר ראיתי את־בן־ישי בא נבה אל־אחימלך בן־אחטוב׃ |
| 10. |
וישאל־לו ביהוה וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׃ |
| 11. |
וישלח המלך לקרא את־אחימלך בן־אחיטוב הכהן ואת כל־בית אביו הכהנים אשר בנב ויבאו כלם אל־המלך׃ |
| 12. |
ויאמר שאול שמע־נא בן־אחיטוב ויאמר הנני אדני׃ |
| 13. |
ויאמר אלו שאול למה קשרתם עלי אתה ובן־ישי בתתך לו לחם וחרב ושאול לו באלהים לקום אלי לארב כיום הזה׃ |
| 14. |
ויען אחימלך את־המלך ויאמר ומי בכל־עבדיך כדוד נאמן וחתן המלך וסר אל־משמעתך ונכבד בביתך׃ |
| 15. |
היום החלתי לשאול־לו באלהים חלילה לי אל־ישם המלך בעבדו דבר בכל־בית אבי כי לא־ידע עבדך בכל־זאת דבר קטן או גדול׃ |
| 16. |
ויאמר המלך מות תמות אחימלך אתה וכל־בית אביך׃ |
| 17. |
ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם־ידם עם־דוד וכי ידעו כי־ברח הוא ולא גלו את־אזנו ולא־אבו עבדי המלך לשלח את־ידם לפגע בכהני יהוה׃ |
| 18. |
ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים ויסב דויג האדמי ויפגע־ הוא בכהנים וימת ביום ההוא שמנים וחמשה איש נשא אפוד בד׃ |
| 19. |
ואת נב עיר־הכהנים הכה לפי־חרב מאיש ועד־אשה מעולל ועד־יונק ושור וחמור ושה לפי־חרב׃ |
| 20. |
וימלט בן־אחד לאחימלך בן־אחטוב ושמו אביתר ויברח אחרי דוד׃ |
| 21. |
ויגד אביתר לדוד כי הרג שאול את כהני יהוה׃ |
| 22. |
ויאמר דוד לאביתר ידעתי ביום ההוא כי־שם דויג האדמי כי־הגד יגיד לשאול אנכי סבתי בכל־נפש בית אביך׃ |
| 23. |
שבה אתי אל־תירא כי אשר־יבקש את־נפשי יבקש את־נפשך כי־משמרת אתה עמדי׃ |