| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
וימת שמואל ויקבצו כל־ישראל ויספדו־לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל־מדבר פארן׃ |
| 2. |
ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן שלשת־אלפים ואלף עזים ויהי בגזז את־צאנו בכרמל׃ |
| 3. |
ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת־שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבו׃ |
| 4. |
וישמע דוד במדבר כי־גזז נבל את־צאנו׃ |
| 5. |
וישלח דוד עשרה נערים ויאמר דוד לנערים עלו כרמלה ובאתם אל־נבל ושאלתם־לו בשמי לשלום׃ |
| 6. |
ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר־לך שלום׃ |
| 7. |
ועתה שמעתי כי גזזים לך עתה הרעים אשר־לך היו עמנו לא הכלמנום ולא־נפקד להם מאומה כל־ימי היותם בכרמל׃ |
| 8. |
שאל את־נעריך ויגידו לך וימצאו הנערים חן בעיניך כי־על־יום טוב בנו תנה־נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד׃ |
| 9. |
ויבאו נערי דוד וידברו אל־נבל ככל־הדברים האלה בשם דוד וינוחו׃ |
| 10. |
ויען נבל את־עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן־ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו׃ |
| 11. |
ולקחתי את־לחמי ואת־מימי ואת טבחתי אשר טבחתי לגזזי ונתתי לאנשים אשר לא ידעתי אי מזה המה׃ |
| 12. |
ויהפכו נערי־דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה׃ |
| 13. |
ויאמר דוד לאנשיו חגרו איש את־חרבו ויחגרו איש את־חרבו ויחגר גם־דוד את־חרבו ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש ומאתים ישבו על־ הכלים׃ |
| 14. |
ולאביגיל אשת נבל הגיד נער־אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את־אדנינו ויעט בהם׃ |
| 15. |
והאנשים טבים לנו מאד ולא הכלמנו ולא־פקדנו מאומה כל־ימי התהלכנו אתם בהיותנו בשדה׃ |
| 16. |
חומה היו עלינו גם־לילה גם־יומם כל־ימי היותנו עמם רעים הצאן׃ |
| 17. |
ועתה דעי וראי מה־תעשי כי־כלתה הרעה אל־אדנינו ועל כל־ביתו והוא בן־בליעל מדבר אליו׃ |
| 18. |
ותמהר אבוגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי־יין וחמש צאן עשוות וחמש סאים קלי ומאה צמקים ומאתים דבלים ותשם על־החמרים׃ |
| 19. |
ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה ולאישה נבל לא הגידה׃ |
| 20. |
והיה היא רכבת על־החמור וירדת בסתר ההר והנה דוד ואנשיו ירדים לקראתה ותפגש אתם׃ |
| 21. |
ודוד אמר אך לשקר שמרתי את־כל־אשר לזה במדבר ולא־נפקד מכל־אשר־ לו מאומה וישב־לי רעה תחת טובה׃ |
| 22. |
כה־יעשה אלהים לאיבי דוד וכה יסיף אם־אשאיר מכל־אשר־לו עד־הבקר משתין בקיר׃ |
| 23. |
ותרא אביגיל את־דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על־ פניה ותשתחו ארץ׃ |
| 24. |
ותפל על־רגליו ותאמר בי־אני אדני העון ותדבר־נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך׃ |
| 25. |
אל־נא ישים אדני את־לבו אל־איש הבליעל הזה על־נבל כי כשמו כן־ הוא נבל שמו ונבלה עמו ואני אמתך לא ראיתי את־נערי אדני אשר שלחת׃ |
| 26. |
ועתה אדני חי־יהוה וחי־נפשך אשר מנעך יהוה מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל־אדני רעה׃ |
| 27. |
ועתה הברכה הזאת אשר־הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני׃ |
| 28. |
שא נא לפשע אמתך כי עשה־יעשה יהוה לאדני בית נאמן כי־מלחמות יהוה אדני נלחם ורעה לא־תמצא בך מימיך׃ |
| 29. |
ויקם אדם לרדפך ולבקש את־נפשך והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃ |
| 30. |
והיה כי־יעשה יהוה לאדני ככל אשר־דבר את־הטובה עליך וצוך לנגיד על־ישראל׃ |
| 31. |
ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך־דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יהוה לאדני וזכרת את־אמתך׃ |
| 32. |
ויאמר דוד לאביגל ברוך יהוה אלהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי׃ |
| 33. |
וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי׃ |
| 34. |
ואולם חי־יהוה אלהי ישראל אשר מנעני מהרע אתך כי לולי מהרת ותבאתי לקראתי כי אם־נותר לנבל עד־אור הבקר משתין בקיר׃ |
| 35. |
ויקח דוד מידה את אשר־הביאה לו ולה אמר עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך ואשא פניך׃ |
| 36. |
ותבא אביגיל אל־נבל והנה־לו משתה בביתו כמשתה המלך ולב נבל טוב עליו והוא שכר עד־מאד ולא־הגידה לו דבר קטן וגדול עד־אור הבקר׃ |
| 37. |
ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד־לו אשתו את־הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן׃ |
| 38. |
ויהי כעשרת הימים ויגף יהוה את־נבל וימת׃ |
| 39. |
וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך יהוה אשר רב את־ריב חרפתי מיד נבל ואת־עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב יהוה בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה׃ |
| 40. |
ויבאו עבדי דוד אל־אביגיל הכרמלה וידברו אליה לאמר דוד שלחנו אליך לקחתך לו לאשה׃ |
| 41. |
ותקם ותשתחו אפים ארצה ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדני׃ |
| 42. |
ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על־החמור וחמש נערתיה ההלכות לרגלה ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי־לו לאשה׃ |
| 43. |
ואת־אחינעם לקח דוד מיזרעאל ותהיין גם־שתיהן לו לנשים׃ |
| 44. |
ושאול נתן את־מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן־ליש אשר מגלים׃ |