| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את־מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל־דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃ |
| 2. |
ויאמר דוד אל־אכיש לכן אתה תדע את אשר־יעשה עבדך ויאמר אכיש אל־ דוד לכן שמר לראשי אשימך כל־הימים׃ |
| 3. |
ושמואל מת ויספדו־לו כל־ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת־הידענים מהארץ׃ |
| 4. |
ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את־כל־ישראל ויחנו בגלבע׃ |
| 5. |
וירא שאול את־מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד׃ |
| 6. |
וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃ |
| 7. |
ויאמר שאול לעבדיו בקשו־לי אשת בעלת־אוב ואלכה אליה ואדרשה־בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת־אוב בעין דור׃ |
| 8. |
ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל־האשה לילה ויאמר קסומי־נא לי באוב והעלי לי את אשר־אמר אליך׃ |
| 9. |
ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר־עשה שאול אשר הכרית את־ האבות ואת־הידעני מן־הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני׃ |
| 10. |
וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי־יהוה אם־יקרך עון בדבר הזה׃ |
| 11. |
ותאמר האשה את־מי אעלה־לך ויאמר את־שמואל העלי־לי׃ |
| 12. |
ותרא האשה את־שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל־שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול׃ |
| 13. |
ויאמר לה המלך אל־תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל־שאול אלהים ראיתי עלים מן־הארץ׃ |
| 14. |
ויאמר לה מה־תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי־שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו׃ |
| 15. |
ויאמר שמואל אל־שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר־לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא־ענני עוד גם ביד־הנביאם גם־בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה׃ |
| 16. |
ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃ |
| 17. |
ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את־הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃ |
| 18. |
כאשר לא־שמעת בקול יהוה ולא־עשית חרון־אפו בעמלק על־כן הדבר הזה עשה־לך יהוה היום הזה׃ |
| 19. |
ויתן יהוה גם את־ישראל עמך ביד־פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את־מחנה ישראל יתן יהוה ביד־פלשתים׃ |
| 20. |
וימהר שאול ויפל מלא־קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם־כח לא־ היה בו כי לא אכל לחם כל־היום וכל־הלילה׃ |
| 21. |
ותבוא האשה אל־שאול ותרא כי־נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את־דבריך אשר דברת אלי׃ |
| 22. |
ועתה שמע־נא גם־אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת־לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃ |
| 23. |
וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו־בו עבדיו וגם־האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל־המטה׃ |
| 24. |
ולאשה עגל־מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח־קמח ותלש ותפהו מצות׃ |
| 25. |
ותגש לפני־שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃ |