hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי בשתי עשרה שנה בשני־עשר חדש באחד לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
2. |
בן־אדם שא קינה על־פרעה מלך־מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך ותרפס נהרותם׃ |
3. |
כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את־רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃ |
4. |
ונטשתיך בארץ על־פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל־עוף השמים והשבעתי ממך חית כל־הארץ׃ |
5. |
ונתתי את־בשרך על־ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃ |
6. |
והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל־ההרים ואפקים ימלאון ממך׃ |
7. |
וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את־ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא־ יאיר אורו׃ |
8. |
כל־מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על־ארצך נאם אדני יהוה׃ |
9. |
והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על־ארצות אשר לא־ידעתם׃ |
10. |
והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על־ פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃ |
11. |
כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך־בבל תבואך׃ |
12. |
בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את־גאון מצרים ונשמד כל־המונה׃ |
13. |
והאבדתי את־כל־בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל־אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃ |
14. |
אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃ |
15. |
בתתי את־ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את־כל־יושבי בה וידעו כי־אני יהוה׃ |
16. |
קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על־מצרים ועל־כל־ המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃ |
17. |
ויהי בשתי עשרה שנה בחמשה עשר לחדש היה דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
18. |
בן־אדם נהה על־המון מצרים והורדהו אותה ובנות גוים אדרם אל־ארץ תחתיות את־יורדי בור׃ |
19. |
ממי נעמת רדה והשכבה את־ערלים׃ |
20. |
בתוך חללי־חרב יפלו חרב נתנה משכו אותה וכל־המוניה׃ |
21. |
ידברו־לו אלי גבורים מתוך שאול את־עזריו ירדו שכבו הערלים חללי־ חרב׃ |
22. |
שם אשור וכל־קהלה סביבותיו קברתיו כלם חללים הנפלים בחרב׃ |
23. |
אשר נתנו קברתיה בירכתי־בור ויהי קהלה סביבות קברתה כלם חללים נפלים בחרב אשר־נתנו חתית בארץ חיים׃ |
24. |
שם עילם וכל־המונה סביבות קברתה כלם חללים הנפלים בחרב אשר־ ירדו ערלים אל־ארץ תחתיות אשר נתנו חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור׃ |
25. |
בתוך חללים נתנו משכב לה בכל־המונה סביבותיו קברתה כלם ערלים חללי־חרב כי־נתן חתיתם בארץ חיים וישאו כלמתם את־יורדי בור בתוך חללים נתן׃ |
26. |
שם משך תבל וכל־המונה סביבותיו קברותיה כלם ערלים מחללי חרב כי־ נתנו חתיתם בארץ חיים׃ |
27. |
ולא ישכבו את־גבורים נפלים מערלים אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם ויתנו את־חרבותם תחת ראשיהם ותהי עונתם על־עצמותם כי־חתית גבורים בארץ חיים׃ |
28. |
ואתה בתוך ערלים תשבר ותשכב את־חללי־חרב׃ |
29. |
שמה אדום מלכיה וכל־נשיאיה אשר־נתנו בגבורתם את־חללי־חרב המה את־ערלים ישכבו ואת־ירדי בור׃ |
30. |
שמה נסיכי צפון כלם וכל־צדני אשר־ירדו את־חללים בחתיתם מגבורתם בושים וישכבו ערלים את־חללי־חרב וישאו כלמתם את־יורדי בור׃ |
31. |
אותם יראה פרעה ונחם על־כל־המונה חללי־חרב פרעה וכל־חילו נאם אדני יהוה׃ |
32. |
כי־נתתי את־חתיתו בארץ חיים והשכב בתוך ערלים את־חללי־חרב פרעה וכל־המונה נאם אדני יהוה׃ |