hebrew | |
---|---|
1. |
תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי־בא יום־ יהוה כי קרוב׃ |
2. |
יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרש על־ההרים עם רב ועצום כמהו לא נהיה מן־העולם ואחריו לא יוסף עד־שני דור ודור׃ |
3. |
לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן־עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה וגם־פליטה לא־היתה לו׃ |
4. |
כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון׃ |
5. |
כקול מרכבות על־ראשי ההרים ירקדון כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה׃ |
6. |
מפניו יחילו עמים כל־פנים קבצו פארור׃ |
7. |
כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון ארחותם׃ |
8. |
ואיש אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ילכון ובעד השלח יפלו לא יבצעו׃ |
9. |
בעיר ישקו בחומה ירצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב׃ |
10. |
לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם׃ |
11. |
ויהוה נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עשה דברו כי־ גדול יום־יהוה ונורא מאד ומי יכילנו׃ |
12. |
וגם־עתה נאם־יהוה שבו עדי בכל־לבבכם ובצום ובבכי ובמספד׃ |
13. |
וקרעו לבבכם ואל־בגדיכם ושובו אל־יהוה אלהיכם כי־חנון ורחום הוא ארך אפים ורב־חסד ונחם על־הרעה׃ |
14. |
מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך ליהוה אלהיכם׃ |
15. |
תקעו שופר בציון קדשו־צום קראו עצרה׃ |
16. |
אספו־עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים וינקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה׃ |
17. |
בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על־ עמך ואל־תתן נחלתך לחרפה למשל־בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם׃ |
18. |
ויקנא יהוה לארצו ויחמל על־עמו׃ |
19. |
ויען יהוה ויאמר לעמו הנני שלח לכם את־הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אתו ולא־אתן אתכם עוד חרפה בגוים׃ |
20. |
ואת־הצפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל־ארץ ציה ושממה את־פניו אל־ הים הקדמני וספו אל־הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות׃ |
21. |
אל־תיראי אדמה גילי ושמחי כי־הגדיל יהוה לעשות׃ |
22. |
אל־תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי־עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם׃ |
23. |
ובני ציון גילו ושמחו ביהוה אלהיכם כי־נתן לכם את־המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון׃ |
24. |
ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר׃ |
25. |
ושלמתי לכם את־השנים אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילי הגדול אשר שלחתי בכם׃ |
26. |
ואכלתם אכול ושבוע והללתם את־שם יהוה אלהיכם אשר־עשה עמכם להפליא ולא־יבשו עמי לעולם׃ |
27. |
וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני יהוה אלהיכם ואין עוד ולא־יבשו עמי לעולם׃ |
28. |
והיה אחרי־כן אשפוך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו׃ |
29. |
וגם על־העבדים ועל־השפחות בימים ההמה אשפוך את־רוחי׃ |
30. |
ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃ |
31. |
השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃ |
32. |
והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט כי בהר־ציון ובירושלם תהיה פליטה כאשר אמר יהוה ובשרידים אשר יהוה קרא׃ |