hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי היום ויאמר יונתן בן־שאול אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־ מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃ |
2. |
ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש׃ |
3. |
ואחיה בן־אחטוב אחי איכבוד בן־פינחס בן־עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃ |
4. |
ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על־מצב פלשתים שן־הסלע מהעבר מזה ושן־הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה׃ |
5. |
השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע׃ |
6. |
ויאמר יהונתן אל־הנער נשא כליו לכה ונעברה אל־מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט׃ |
7. |
ויאמר לו נשא כליו עשה כל־אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃ |
8. |
ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל־האנשים ונגלינו אליהם׃ |
9. |
אם־כה יאמרו אלינו דמו עד־הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃ |
10. |
ואם־כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי־נתנם יהוה בידנו וזה־לנו האות׃ |
11. |
ויגלו שניהם אל־מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן־ החרים אשר התחבאו־שם׃ |
12. |
ויענו אנשי המצבה את־יונתן ואת־נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל־נשא כליו עלה אחרי כי־נתנם יהוה ביד ישראל׃ |
13. |
ויעל יונתן על־ידיו ועל־רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃ |
14. |
ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה׃ |
15. |
ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל־העם המצב והמשחית חרדו גם־המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃ |
16. |
ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃ |
17. |
ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו־נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו׃ |
18. |
ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי־היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל׃ |
19. |
ויהי עד דבר שאול אל־הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל־הכהן אסף ידך׃ |
20. |
ויזעק שאול וכל־העם אשר אתו ויבאו עד־המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד׃ |
21. |
והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם־ המה להיות עם־ישראל אשר עם־שאול ויונתן׃ |
22. |
וכל איש ישראל המתחבאים בהר־אפרים שמעו כי־נסו פלשתים וידבקו גם־המה אחריהם במלחמה׃ |
23. |
ויושע יהוה ביום ההוא את־ישראל והמלחמה עברה את־בית און׃ |
24. |
ואיש־ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את־העם לאמר ארור האיש אשר־ יאכל לחם עד־הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל־העם לחם׃ |
25. |
וכל־הארץ באו ביער ויהי דבש על־פני השדה׃ |
26. |
ויבא העם אל־היער והנה הלך דבש ואין־משיג ידו אל־פיו כי־ירא העם את־השבעה׃ |
27. |
ויונתן לא־שמע בהשביע אביו את־העם וישלח את־קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל־פיו ותראנה עיניו׃ |
28. |
ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את־העם לאמר ארור האיש אשר־יאכל לחם היום ויעף העם׃ |
29. |
ויאמר יונתן עכר אבי את־הארץ ראו־נא כי־ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃ |
30. |
אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא־רבתה מכה בפלשתים׃ |
31. |
ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד׃ |
32. |
ויעש העם אל־שלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו־ארצה ויאכל העם על־הדם׃ |
33. |
ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על־הדם ויאמר בגדתם גלו־אלי היום אבן גדולה׃ |
34. |
ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא־תחטאו ליהוה לאכל אל־הדם ויגשו כל־העם איש שורו בידו הלילה וישחטו־שם׃ |
35. |
ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃ |
36. |
ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד־אור הבקר ולא־ נשאר בהם איש ויאמרו כל־הטוב בעיניך עשה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל־ האלהים׃ |
37. |
וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא׃ |
38. |
ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃ |
39. |
כי חי־יהוה המושיע את־ישראל כי אם־ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל־העם׃ |
40. |
ויאמר אל־כל־ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל־שאול הטוב בעיניך עשה׃ |
41. |
ויאמר שאול אל־יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃ |
42. |
ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃ |
43. |
ויאמר שאול אל־יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד־לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר־בידי מעט דבש הנני אמות׃ |
44. |
ויאמר שאול כה־יעשה אלהים וכה יוסף כי־מות תמות יונתן׃ |
45. |
ויאמר העם אל־שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי־יהוה אם־יפל משערת ראשו ארצה כי־עם־אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את־יונתן ולא־מת׃ |
46. |
ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם׃ |
47. |
ושאול לכד המלוכה על־ישראל וילחם סביב בכל־איביו במואב ובבני־ עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר־יפנה ירשיע׃ |
48. |
ויעש חיל ויך את־עמלק ויצל את־ישראל מיד שסהו׃ |
49. |
ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי־שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל׃ |
50. |
ושם אשת שאול אחינעם בת־אחימעץ ושם שר־צבאו אבינר בן־נר דוד שאול׃ |
51. |
וקיש אבי־שאול ונר אבי־אבנר בן־אביאל׃ |
52. |
ותהי המלחמה חזקה על־פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל־איש גבור וכל־בן־חיל ויאספהו אליו׃ |