hebrew | |
---|---|
1. |
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל־האשה אף כי־אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃ |
2. |
ותאמר האשה אל־הנחש מפרי עץ־הגן נאכל׃ |
3. |
ומפרי העץ אשר בתוך־הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן־ תמתון׃ |
4. |
ויאמר הנחש אל־האשה לא־מות תמתון׃ |
5. |
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃ |
6. |
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה־הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם־לאישה עמה ויאכל׃ |
7. |
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת׃ |
8. |
וישמעו את־קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן׃ |
9. |
ויקרא יהוה אלהים אל־האדם ויאמר לו איכה׃ |
10. |
ויאמר את־קלך שמעתי בגן ואירא כי־עירם אנכי ואחבא׃ |
11. |
ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן־העץ אשר צויתיך לבלתי אכל־ ממנו אכלת׃ |
12. |
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה־לי מן־העץ ואכל׃ |
13. |
ויאמר יהוה אלהים לאשה מה־זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל׃ |
14. |
ויאמר יהוה אלהים אל־הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל־הבהמה ומכל חית השדה על־גחנך תלך ועפר תאכל כל־ימי חייך׃ |
15. |
ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃ |
16. |
אל־האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל־אישך תשוקתך והוא ימשל־בך׃ |
17. |
ולאדם אמר כי־שמעת לקול אשתך ותאכל מן־העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך׃ |
18. |
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את־עשב השדה׃ |
19. |
בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל־האדמה כי ממנה לקחת כי־עפר אתה ואל־עפר תשוב׃ |
20. |
ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל־חי׃ |
21. |
ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם׃ |
22. |
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן־ ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃ |
23. |
וישלחהו יהוה אלהים מגן־עדן לעבד את־האדמה אשר לקח משם׃ |
24. |
ויגרש את־האדם וישכן מקדם לגן־עדן את־הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את־דרך עץ החיים׃ |