hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי כאשר שמע סנבלט כי־אנחנו בונים את־החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על־היהודים׃ |
2. |
ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את־האבנים מערמות העפר והמה שרופות׃ |
3. |
וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר־הם בונים אם־יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם׃ |
4. |
שמע אלהינו כי־היינו בוזה והשב חרפתם אל־ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃ |
5. |
ואל־תכס על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים׃ |
6. |
ונבנה את־החומה ותקשר כל־החומה עד־חציה ויהי לב לעם לעשות׃ |
7. |
ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד׃ |
8. |
ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה׃ |
9. |
ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם׃ |
10. |
ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה׃ |
11. |
ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה׃ |
12. |
ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־ המקמות אשר־תשובו עלינו׃ |
13. |
ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם׃ |
14. |
וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם׃ |
15. |
ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע לנו ויפר האלהים את־עצתם ונשוב כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו׃ |
16. |
ויהי מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה׃ |
17. |
הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח׃ |
18. |
והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי׃ |
19. |
ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו׃ |
20. |
במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו׃ |
21. |
ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים׃ |
22. |
גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה׃ |
23. |
ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים׃ |