| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל־אחיהם היהודים׃ |
| 2. |
ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃ |
| 3. |
ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃ |
| 4. |
ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו׃ |
| 5. |
ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את־בנינו ואת־בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃ |
| 6. |
ויחר לי מאד כאשר שמעתי את־זעקתם ואת הדברים האלה׃ |
| 7. |
וימלך לבי עלי ואריבה את־החרים ואת־הסגנים ואמרה להם משא איש־ באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה׃ |
| 8. |
ואמרה להם אנחנו קנינו את־אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם־אתם תמכרו את־אחיכם ונמכרו־לנו ויחרישו ולא מצאו דבר׃ |
| 9. |
ויאמר לא־טוב הדבר אשר־אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו׃ |
| 10. |
וגם־אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה־נא את־המשא הזה׃ |
| 11. |
השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם׃ |
| 12. |
ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את־ הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה׃ |
| 13. |
גם־חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את־כל־האיש אשר לא־יקים את־הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל־הקהל אמן ויהללו את־יהוה ויעש העם כדבר הזה׃ |
| 14. |
גם מיום אשר־צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי׃ |
| 15. |
והפחות הראשנים אשר־לפני הכבידו על־העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף־שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על־העם ואני לא־עשיתי כן מפני יראת אלהים׃ |
| 16. |
וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל־נערי קבוצים שם על־המלאכה׃ |
| 17. |
והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן־הגוים אשר־ סביבתינו על־שלחני׃ |
| 18. |
ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש־בררות וצפרים נעשו־לי ובין עשרת ימים בכל־יין להרבה ועם־זה לחם הפחה לא בקשתי כי־כבדה העבדה על־העם הזה׃ |
| 19. |
זכרה־לי אלהי לטובה כל אשר־עשיתי על־העם הזה׃ |