| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
| 2. |
שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
| 3. |
קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך׃ |
| 4. |
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
| 5. |
לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
| 6. |
כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
| 7. |
וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב׃ |
| 8. |
עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
| 9. |
בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
| 10. |
והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
| 11. |
המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה׃ |
| 12. |
פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב׃ |
| 13. |
והחזיקה בו ונשקה־לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
| 14. |
זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
| 15. |
על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
| 16. |
מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
| 17. |
נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
| 18. |
לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים׃ |
| 19. |
כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
| 20. |
צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
| 21. |
הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
| 22. |
הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח יבוא וכעכס אל־מוסר אויל׃ |
| 23. |
עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא׃ |
| 24. |
ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי׃ |
| 25. |
אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה׃ |
| 26. |
כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה׃ |
| 27. |
דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות׃ |