hebrew | |
---|---|
1. |
לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ |
2. |
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ |
3. |
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ |
4. |
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ |
5. |
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ |
6. |
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ |
7. |
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ |
8. |
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ |
9. |
מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃ |
10. |
ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
11. |
את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃ |
12. |
ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ |
13. |
וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃ |
14. |
ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ |
15. |
מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃ |
16. |
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ |
17. |
אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃ |
18. |
אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃ |
19. |
כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃ |
20. |
הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃ |
21. |
מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ |
22. |
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ |