hebrew | |
---|---|
1. |
הוי בנים סוררים נאם־יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על־חטאת׃ |
2. |
ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים׃ |
3. |
והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל־מצרים לכלמה׃ |
4. |
כי־היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו׃ |
5. |
כל הבאיש על־עם לא־יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם־ לחרפה׃ |
6. |
משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על־כתף עירים חילהם ועל־דבשת גמלים אוצרתם על־עם לא יועילו׃ |
7. |
ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת׃ |
8. |
עתה בוא כתבה על־לוח אתם ועל־ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד־ עולם׃ |
9. |
כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא־אבו שמוע תורת יהוה׃ |
10. |
אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו־לנו נכחות דברו־לנו חלקות חזו מהתלות׃ |
11. |
סורו מני־דרך הטו מני־ארח השביתו מפנינו את־קדוש ישראל׃ |
12. |
לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו׃ |
13. |
לכן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר־פתאם לפתע יבוא שברה׃ |
14. |
ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמל ולא־ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשף מים מגבא׃ |
15. |
כי כה־אמר אדני יהוה קדוש ישראל בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם׃ |
16. |
ותאמרו לא־כי על־סוס ננוס על־כן תנוסון ועל־קל נרכב על־כן יקלו רדפיכם׃ |
17. |
אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם־נותרתם כתרן על־ראש ההר וכנס על־הגבעה׃ |
18. |
ולכן יחכה יהוה לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי־אלהי משפט יהוה אשרי כל־חוכי לו׃ |
19. |
כי־עם בציון ישב בירושלם בכו לא־תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך׃ |
20. |
ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ ולא־יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את־מוריך׃ |
21. |
ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו׃ |
22. |
וטמאתם את־צפוי פסילי כספך ואת־אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה צא תאמר לו׃ |
23. |
ונתן מטר זרעך אשר־תזרע את־האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב׃ |
24. |
והאלפים והעירים עבדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר־זרה ברחת ובמזרה׃ |
25. |
והיה על־כל־הר גבה ועל כל־גבעה נשאה פלגים יבלי־מים ביום הרג רב בנפל מגדלים׃ |
26. |
והיה אור־הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את־שבר עמו ומחץ מכתו ירפא׃ |
27. |
הנה שם־יהוה בא ממרחק בער אפו וכבד משאה שפתיו מלאו זעם ולשונו כאש אכלת׃ |
28. |
ורוחו כנחל שוטף עד־צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים׃ |
29. |
השיר יהיה לכם כליל התקדש־חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר־ יהוה אל־צור ישראל׃ |
30. |
והשמיע יהוה את־הוד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף ולהב אש אוכלה נפץ וזרם ואבן ברד׃ |
31. |
כי־מקול יהוה יחת אשור בשבט יכה׃ |
32. |
והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח יהוה עליו בתפים ובכנרות ובמלחמות תנופה נלחם־בה׃ |
33. |
כי־ערוך מאתמול תפתה גם־הוא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת יהוה כנחל גפרית בערה בה׃ |