hebrew | |
---|---|
1. |
כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃ |
2. |
העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃ |
3. |
הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃ |
4. |
כי את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃ |
5. |
כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃ |
6. |
כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃ |
7. |
לםרבה המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃ |
8. |
דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃ |
9. |
וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃ |
10. |
לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃ |
11. |
וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃ |
12. |
ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
13. |
והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃ |
14. |
ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃ |
15. |
זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃ |
16. |
ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃ |
17. |
על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |
18. |
כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃ |
19. |
בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃ |
20. |
ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃ |
21. |
מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ |