| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ |
| 2. |
שמעו את־דברי הברית הזאת ודברתם אל־איש יהודה ועל־ישבי ירושלם׃ |
| 3. |
ואמרת אליהם כה־אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את־ דברי הברית הזאת׃ |
| 4. |
אשר צויתי את־אבותיכם ביום הוציאי־אותם מארץ־מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר־אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ |
| 5. |
למען הקים את־השבועה אשר־נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן יהוה׃ |
| 6. |
ויאמר יהוה אלי קרא את־כל־הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את־דברי הברית הזאת ועשיתם אותם׃ |
| 7. |
כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד־היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי׃ |
| 8. |
ולא שמעו ולא־הטו את־אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את־כל־דברי הברית־הזאת אשר־צויתי לעשות ולא עשו׃ |
| 9. |
ויאמר יהוה אלי נמצא־קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם׃ |
| 10. |
שבו על־עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את־דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית־ישראל ובית יהודה את־בריתי אשר כרתי את־אבותם׃ |
| 11. |
לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא־יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם׃ |
| 12. |
והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל־האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא־יושיעו להם בעת רעתם׃ |
| 13. |
כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל׃ |
| 14. |
ואתה אל־תתפלל בעד־העם הזה ואל־תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם׃ |
| 15. |
מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר־קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי׃ |
| 16. |
זית רענן יפה פרי־תאר קרא יהוה שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו׃ |
| 17. |
ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית־ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל׃ |
| 18. |
ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃ |
| 19. |
ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא־ידעתי כי־עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא־יזכר עוד׃ |
| 20. |
ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃ |
| 21. |
לכן כה־אמר יהוה על־אנשי ענתות המבקשים את־נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו׃ |
| 22. |
לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב׃ |
| 23. |
ושארית לא תהיה להם כי־אביא רעה אל־אנשי ענתות שנת פקדתם׃ |