| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ |
| 2. |
קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את־דברי׃ |
| 3. |
וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על־האבנים׃ |
| 4. |
ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃ |
| 5. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמור׃ |
| 6. |
הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל׃ |
| 7. |
רגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ |
| 8. |
ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על־הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ |
| 9. |
ורגע אדבר על־גוי ועל־ממלכה לבנת ולנטע׃ |
| 10. |
ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על־הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ |
| 11. |
ועתה אמר־נא אל־איש־יהודה ועל־יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ |
| 12. |
ואמרו נואש כי־אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו־הרע נעשה׃ |
| 13. |
לכן כה אמר יהוה שאלו־נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃ |
| 14. |
היעזב מצור שדי שלג לבנון אם־ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃ |
| 15. |
כי־שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃ |
| 16. |
לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃ |
| 17. |
כרוח־קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא־פנים אראם ביום אידם׃ |
| 18. |
ויאמרו לכו ונחשבה על־ירמיהו מחשבות כי לא־תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל־נקשיבה אל־כל־דבריו׃ |
| 19. |
הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃ |
| 20. |
הישלם תחת־טובה רעה כי־כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את־חמתך מהם׃ |
| 21. |
לכן תן את־בניהם לרעב והגרם על־ידי־חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי־חרב במלחמה׃ |
| 22. |
תשמע זעקה מבתיהם כי־תביא עליהם גדוד פתאם כי־כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃ |
| 23. |
ואתה יהוה ידעת את־כל־עצתם עלי למות אל־תכפר על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃ |