| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
הוי רעים מאבדים ומפצים את־צאן מרעיתי נאם־יהוה׃ |
| 2. |
לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל על־הרעים הרעים את־עמי אתם הפצתם את־ צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את־רע מעלליכם נאם־ יהוה׃ |
| 3. |
ואני אקבץ את־שארית צאני מכל הארצות אשר־הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על־נוהן ופרו ורבו׃ |
| 4. |
והקמתי עליהם רעים ורעום ולא־ייראו עוד ולא־יחתו ולא יפקדו נאם־ יהוה׃ |
| 5. |
הנה ימים באים נאם־יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ׃ |
| 6. |
בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה־שמו אשר־יקראו יהוה צדקנו׃ |
| 7. |
לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יאמרו עוד חי־יהוה אשר העלה את־ בני ישראל מארץ מצרים׃ |
| 8. |
כי אם־חי־יהוה אשר העלה ואשר הביא את־זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על־אדמתם׃ |
| 9. |
לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל־עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו׃ |
| 10. |
כי מנאפים מלאה הארץ כי־מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא־כן׃ |
| 11. |
כי־גם־נביא גם־כהן חנפו גם־בביתי מצאתי רעתם נאם־יהוה׃ |
| 12. |
לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי־אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם־יהוה׃ |
| 13. |
ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את־עמי את־ישראל׃ |
| 14. |
ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי־שבו איש מרעתו היו־לי כלם כסדם וישביה כעמרה׃ |
| 15. |
לכן כה־אמר יהוה צבאות על־הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי־ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל־הארץ׃ |
| 16. |
כה־אמר יהוה צבאות אל־תשמעו על־דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה׃ |
| 17. |
אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא־תבוא עליכם רעה׃ |
| 18. |
כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את־דברו מי־הקשיב דברי וישמע׃ |
| 19. |
הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול׃ |
| 20. |
לא ישוב אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃ |
| 21. |
לא־שלחתי את־הנבאים והם רצו לא־דברתי אליהם והם נבאו׃ |
| 22. |
ואם־עמדו בסודי וישמעו דברי את־עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם׃ |
| 23. |
האלהי מקרב אני נאם־יהוה ולא אלהי מרחק׃ |
| 24. |
אם־יסתר איש במסתרים ואני לא־אראנו נאם־יהוה הלוא את־השמים ואת־ הארץ אני מלא נאם־יהוה׃ |
| 25. |
שמעתי את אשר־אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי׃ |
| 26. |
עד־מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם׃ |
| 27. |
החשבים להשכיח את־עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את־שמי בבעל׃ |
| 28. |
הנביא אשר־אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה־ לתבן את־הבר נאם־יהוה׃ |
| 29. |
הלוא כה דברי כאש נאם־יהוה וכפטיש יפצץ סלע׃ |
| 30. |
לכן הנני על־הנבאים נאם־יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו׃ |
| 31. |
הנני על־הנביאם נאם־יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם׃ |
| 32. |
הנני על־נבאי חלמות שקר נאם־יהוה ויספרום ויתעו את־עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא־שלחתים ולא צויתים והועיל לא־יועילו לעם־הזה נאם־יהוה׃ |
| 33. |
וכי־ישאלך העם הזה או־הנביא או־כהן לאמר מה־משא יהוה ואמרת אליהם את־מה־משא ונטשתי אתכם נאם־יהוה׃ |
| 34. |
והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על־האיש ההוא ועל־ ביתו׃ |
| 35. |
כה תאמרו איש על־רעהו ואיש אל־אחיו מה־ענה יהוה ומה־דבר יהוה׃ |
| 36. |
ומשא יהוה לא תזכרו־עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את־דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו׃ |
| 37. |
כה תאמר אל־הנביא מה־ענך יהוה ומה־דבר יהוה׃ |
| 38. |
ואם־משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את־הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה׃ |
| 39. |
לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת־העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני׃ |
| 40. |
ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח׃ |