| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃ |
| 2. |
ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃ |
| 3. |
אל־ידרך ידרך הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃ |
| 4. |
ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃ |
| 5. |
כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃ |
| 6. |
נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃ |
| 7. |
כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃ |
| 8. |
פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃ |
| 9. |
רפאנו את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃ |
| 10. |
הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃ |
| 11. |
הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃ |
| 12. |
אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זמם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃ |
| 13. |
שכנתי על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃ |
| 14. |
נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃ |
| 15. |
עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃ |
| 16. |
לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃ |
| 17. |
נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃ |
| 18. |
הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃ |
| 19. |
לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ |
| 20. |
מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃ |
| 21. |
ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃ |
| 22. |
ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃ |
| 23. |
ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃ |
| 24. |
ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃ |
| 25. |
הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃ |
| 26. |
ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־ יהוה׃ |
| 27. |
שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃ |
| 28. |
קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃ |
| 29. |
ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃ |
| 30. |
חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃ |
| 31. |
רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃ |
| 32. |
והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃ |
| 33. |
כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃ |
| 34. |
אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו׃ |
| 35. |
חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃ |
| 36. |
לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ ימה והבשתי את־מקורה׃ |
| 37. |
והיתה בבל לגלים מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃ |
| 38. |
יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃ |
| 39. |
בחמם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃ |
| 40. |
אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃ |
| 41. |
איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃ |
| 42. |
עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃ |
| 43. |
היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃ |
| 44. |
ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃ |
| 45. |
צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃ |
| 46. |
ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃ |
| 47. |
לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־ חלליה יפלו בתוכה׃ |
| 48. |
ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃ |
| 49. |
גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃ |
| 50. |
פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־ לבבכם׃ |
| 51. |
בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃ |
| 52. |
לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃ |
| 53. |
כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־ יהוה׃ |
| 54. |
קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃ |
| 55. |
כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃ |
| 56. |
כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃ |
| 57. |
והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ |
| 58. |
כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃ |
| 59. |
הדבר אשר־צוה ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־ צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃ |
| 60. |
ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־ הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃ |
| 61. |
ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃ |
| 62. |
ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃ |
| 63. |
והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃ |
| 64. |
ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃ |