| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
הדבר אשר דבר יהוה אל־בבל אל־ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא׃ |
| 2. |
הגידו בגוים והשמיעו ושאו־נס השמיעו אל־תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה׃ |
| 3. |
כי עלה עליה גוי מצפון הוא־ישית את־ארצה לשמה ולא־יהיה יושב בה מאדם ועד־בהמה נדו הלכו׃ |
| 4. |
בימים ההמה ובעת ההיא נאם־יהוה יבאו בני־ישראל המה ובני־יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת־יהוה אלהיהם יבקשו׃ |
| 5. |
ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל־יהוה ברית עולם לא תשכח׃ |
| 6. |
צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל־גבעה הלכו שכחו רבצם׃ |
| 7. |
כל־מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה־ צדק ומקוה אבותיהם יהוה׃ |
| 8. |
נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני־צאן׃ |
| 9. |
כי הנה אנכי מעיר ומעלה על־בבל קהל־גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם׃ |
| 10. |
והיתה כשדים לשלל כל־שלליה ישבעו נאם־יהוה׃ |
| 11. |
כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים׃ |
| 12. |
בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה׃ |
| 13. |
מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על־בבל ישם וישרק על־ כל־מכותיה׃ |
| 14. |
ערכו על־בבל סביב כל־דרכי קשת ידו אליה אל־תחמלו אל־חץ כי ליהוה חטאה׃ |
| 15. |
הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו־לה׃ |
| 16. |
כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל־עמו יפנו ואיש לארצו ינסו׃ |
| 17. |
שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל׃ |
| 18. |
לכן כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל־מלך בבל ואל־ ארצו כאשר פקדתי אל־מלך אשור׃ |
| 19. |
ושבבתי את־ישראל אל־נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו׃ |
| 20. |
בימים ההם ובעת ההיא נאם־יהוה יבקש את־עון ישראל ואיננו ואת־ חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר׃ |
| 21. |
על־הארץ מרתים עלה עליה ואל־יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם־ יהוה ועשה ככל אשר צויתיך׃ |
| 22. |
קול מלחמה בארץ ושבר גדול׃ |
| 23. |
איך נגדע וישבר פטיש כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃ |
| 24. |
יקשתי לך וגם־נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם־נתפשת כי ביהוה התגרית׃ |
| 25. |
פתח יהוה את־אוצרו ויוצא את־כלי זעמו כי־מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים׃ |
| 26. |
באו־לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו־ערמים והחרימוה אל־תהי־לה שארית׃ |
| 27. |
חרבו כל־פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי־בא יומם עת פקדתם׃ |
| 28. |
קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את־נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו׃ |
| 29. |
השמיעו אל־בבל רבים כל־דרכי קשת חנו עליה סביב אל־יהי־ פליטה שלמו־לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו־לה כי אל־יהוה זדה אל־קדוש ישראל׃ |
| 30. |
לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם־ יהוה׃ |
| 31. |
הנני אליך זדון נאם־אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך׃ |
| 32. |
וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל־סביבתיו׃ |
| 33. |
כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני־ישראל ובני־יהודה יחדו וכל־שביהם החזיקו בם מאנו שלחם׃ |
| 34. |
גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את־ריבם למען הרגיע את־הארץ והרגיז לישבי בבל׃ |
| 35. |
חרב על־כשדים נאם־יהוה ואל־ישבי בבל ואל־שריה ואל־חכמיה׃ |
| 36. |
חרב אל־הבדים ונאלו חרב אל־גבוריה וחתו׃ |
| 37. |
חרב אל־סוסיו ואל־רכבו ואל־כל־הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל־אוצרתיה ובזזו׃ |
| 38. |
חרב אל־מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו׃ |
| 39. |
לכן ישבו ציים את־איים וישבו בה בנות יענה ולא־תשב עוד לנצח ולא תשכון עד־דור ודור׃ |
| 40. |
כמהפכת אלהים את־סדם ואת־עמרה ואת־שכניה נאם־יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ |
| 41. |
הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי־ארץ׃ |
| 42. |
קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־בבל׃ |
| 43. |
שמע מלך־בבל את־שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה׃ |
| 44. |
הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ |
| 45. |
לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־בבל ומחשבותיו אשר חשב אל־ארץ כשדים אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוה׃ |
| 46. |
מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע׃ |