| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃ |
| 2. |
הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון׃ |
| 3. |
אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו׃ |
| 4. |
קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב׃ |
| 5. |
קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃ |
| 6. |
כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃ |
| 7. |
כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה׃ |
| 8. |
הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃ |
| 9. |
כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות׃ |
| 10. |
על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו׃ |
| 11. |
ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים׃ |
| 12. |
ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה׃ |
| 13. |
כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר׃ |
| 14. |
וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום׃ |
| 15. |
הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה׃ |
| 16. |
כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך׃ |
| 17. |
והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב׃ |
| 18. |
לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם׃ |
| 19. |
שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־ דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה׃ |
| 20. |
למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי׃ |
| 21. |
לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו׃ |
| 22. |
כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ׃ |
| 23. |
קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־ סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון׃ |
| 24. |
שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃ |
| 25. |
אל־תצאי השדה ובדרך אל־תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב׃ |
| 26. |
בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃ |
| 27. |
בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם׃ |
| 28. |
כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃ |
| 29. |
נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃ |
| 30. |
כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם׃ |