| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 2. |
בן־אדם בתוך בית־המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃ |
| 3. |
ואתה בן־אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל־ מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃ |
| 4. |
והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃ |
| 5. |
לעיניהם חתר־לך בקיר והוצאת בו׃ |
| 6. |
לעיניהם על־כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את־הארץ כי־ מופת נתתיך לבית ישראל׃ |
| 7. |
ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי־לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי לעיניהם׃ |
| 8. |
ויהי דבר־יהוה אלי בבקר לאמר׃ |
| 9. |
בן־אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃ |
| 10. |
אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל־בית ישראל אשר־המה בתוכם׃ |
| 11. |
אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃ |
| 12. |
והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא־יראה לעין הוא את־הארץ׃ |
| 13. |
ופרשתי את־רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא־יראה ושם ימות׃ |
| 14. |
וכל אשר סביבתיו עזרה וכל־אגפיו אזרה לכל־רוח וחרב אריק אחריהם׃ |
| 15. |
וידעו כי־אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃ |
| 16. |
והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את־כל־ תועבותיהם בגוים אשר־באו שם וידעו כי־אני יהוה׃ |
| 17. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 18. |
בן־אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃ |
| 19. |
ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל־אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל־הישבים בה׃ |
| 20. |
והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי־אני יהוה׃ |
| 21. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 22. |
בן־אדם מה־המשל הזה לכם על־אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל־חזון׃ |
| 23. |
לכן אמר אליהם כה־אמר אדני יהוה השבתי את־המשל הזה ולא־ימשלו אתו עוד בישראל כי אם־דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל־חזון׃ |
| 24. |
כי לא יהיה עוד כל־חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃ |
| 25. |
כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃ |
| 26. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 27. |
בן־אדם הנה בית־ישראל אמרים החזון אשר־הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃ |
| 28. |
לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא־תמשך עוד כל־דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃ |