| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 2. |
בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃ |
| 3. |
ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃ |
| 4. |
ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃ |
| 5. |
ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃ |
| 6. |
לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃ |
| 7. |
ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־ גלוליהם נטמאה׃ |
| 8. |
ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃ |
| 9. |
לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃ |
| 10. |
המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ |
| 11. |
ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃ |
| 12. |
אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃ |
| 13. |
וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃ |
| 14. |
ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי כשדיים חקקים בששר׃ |
| 15. |
חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃ |
| 16. |
ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃ |
| 17. |
ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃ |
| 18. |
ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃ |
| 19. |
ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃ |
| 20. |
ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃ |
| 21. |
ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ |
| 22. |
לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־ נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃ |
| 23. |
בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃ |
| 24. |
ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃ |
| 25. |
ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃ |
| 26. |
והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃ |
| 27. |
והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ |
| 28. |
כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃ |
| 29. |
ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃ |
| 30. |
עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃ |
| 31. |
בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ |
| 32. |
כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃ |
| 33. |
שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃ |
| 34. |
ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ |
| 35. |
לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־ את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ |
| 36. |
ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃ |
| 37. |
כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃ |
| 38. |
עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃ |
| 39. |
ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־ כה עשו בתוך ביתי׃ |
| 40. |
ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃ |
| 41. |
וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃ |
| 42. |
וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים סובאים ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃ |
| 43. |
ואמר לבלה נאופים עת יזנה תזנותה והיא׃ |
| 44. |
ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃ |
| 45. |
ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ |
| 46. |
כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃ |
| 47. |
ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃ |
| 48. |
והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃ |
| 49. |
ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ |