hebrew | |
---|---|
1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
2. |
בן־אדם אמר לנגיד צר כה־אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא־אל ותתן לבך כלב אלהים׃ |
3. |
הנה חכם אתה מדנאל כל־סתום לא עממוך׃ |
4. |
בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃ |
5. |
ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃ |
6. |
לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את־לבבך כלב אלהים׃ |
7. |
לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על־יפי חכמתך וחללו יפעתך׃ |
8. |
לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃ |
9. |
האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא־אל ביד מחלליך׃ |
10. |
מותי ערלים תמות ביד־זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ |
11. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
12. |
בן־אדם שא קינה על־מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃ |
13. |
בעדן גן־אלהים היית כל־אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃ |
14. |
את־כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני־אש התהלכת׃ |
15. |
תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד־נמצא עולתה בך׃ |
16. |
ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני־אש׃ |
17. |
גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על־יפעתך על־ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃ |
18. |
מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא־אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על־הארץ לעיני כל־ראיך׃ |
19. |
כל־יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ |
20. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
21. |
בן־אדם שים פניך אל־צידון והנבא עליה׃ |
22. |
ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי־אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃ |
23. |
ושלחתי־בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי־אני יהוה׃ |
24. |
ולא־יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃ |
25. |
כה־אמר אדני יהוה בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על־אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃ |
26. |
וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃ |