| hebrew | |
|---|---|
| 1. |
ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ |
| 2. |
ואתה בן־אדם שא על־צר קינה׃ |
| 3. |
ואמרת לצור הישבתי על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃ |
| 4. |
בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃ |
| 5. |
ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃ |
| 6. |
אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי כתים׃ |
| 7. |
שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃ |
| 8. |
ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃ |
| 9. |
זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃ |
| 10. |
פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך׃ |
| 11. |
בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך׃ |
| 12. |
תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃ |
| 13. |
יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃ |
| 14. |
מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃ |
| 15. |
בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן והובנים השיבו אשכרך׃ |
| 16. |
ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃ |
| 17. |
יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃ |
| 18. |
דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר׃ |
| 19. |
ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃ |
| 20. |
דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה׃ |
| 21. |
ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃ |
| 22. |
רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃ |
| 23. |
חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃ |
| 24. |
המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃ |
| 25. |
אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב ימים׃ |
| 26. |
במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃ |
| 27. |
הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקך וערבי מערבך וכל־ אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃ |
| 28. |
לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃ |
| 29. |
וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו׃ |
| 30. |
והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו׃ |
| 31. |
והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר׃ |
| 32. |
ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃ |
| 33. |
בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ׃ |
| 34. |
עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוכך נפלו׃ |
| 35. |
כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃ |
| 36. |
סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ |